(*) פרפזה על הכותרת של הדו”ח הקודם שלי – “מי הזיז את הסולם שלי”.

ב1996 הייתי סטודנט צעיר לארכיאולוגיה, ולפרנסתי עבדתי כמדריך מטעם רשות העתיקות. רוב הפעילות הסתכמה בהדרכת סיור מידי יום שישי בפארק הארכיאולוגי של הכותל הדרומי. ההדרכה הפכה עם הזמן לרוטינה, אך עזרה מאד לשלם את החשבונות..
יום אחד קיבלתי טלפון ממנהל מחלקת ההדרכה של רשות העתיקות. בהתרגשות הוא סיפר לי כי בלוד נחשף פסיפס גדול ויפיפה מהתקופה הרומית, אך כיון שאין לרשות העתיקות ו\או עיריית לוד תקציב לשימור הפסיפס מתכוונים, ובכן -
לכסות אותו..

אך לפני כיסוי הפסיפס, הוחלט לאפשר לציבור לראות את הפסיפס במהלך סוף שבוע אחד, וכיון שמצפים קהל רב, הוא שאל אם אהיה מוכן לסייע בהדרכה והסברים על הפסיפס.
כמובן שהסכמתי, ואכן באותו סוף שבוע, ביחד עם מדריכים נוספים, הסברנו את הממצא לזרם בלתי פוסק של מבקרים. להערכת המשטרה באותו סוף שבוע הגיעו 30,000 מבקרים לראות את הממצא היחודי, לפני שיכוסה.

אך בשבוע לאחריו אכן הפסיפס כוסה, ”עד הודעה חדשה”.

“ההודעה החדשה” הוכרזה לפני חודש (יולי 2009). קרן לאון לוי, ושלבי וויט, יו”ר עמותת החברים של רשות העתיקות, בנדיבותם העניקו את הסכום הדרוש לחשיפתו המחודשת של הפסיפס, הוצאתו, שימורו, והשבתו למקום גילויו לתצוגת קבע, תוך פיתוח המקום לפארק ארכיאולוגי.
יתרה מכך, בזמן פיתוח הפארק הארכיאולוגי הפאנל המרכזי של הפסיפס (שזכה לכינוי פאנל “מלך האריות”), יוצג במוזיאון המטרופוליטני לאמנות בניו-יורק.

כיון שכך, במהלך החודש שעבר הפסיפס נחשף שוב, ולציבור ניתנה הזדמנות לראות אותו, שוב, באופן זמני. הפעם “רק” 5000 איש באו לחזות בפלא העתיק, ולאחר מכן המתחם נסגר למבקרים. בעת ביקור פרטי באתר נפגשתי עם ז’ק נגר, ראש מדור שימור ברשות העתיקות. הוא היה עסוק בבדיקות שונות על אבני הפסיפס לשם קביעת הדרך הבטוחה ביותר להוצאת הפסיפס. למרות שמשימה שכזו ניראת לי קשה עד בלתי אפשרית, נראה כי ז’ק היה בטוח במה שהוא עושה. ככלות הכל זו לא פעם ראשונה שהוא מוציא פסיפס לשם שימורו.
בהוצאת הפסיפס כבר לא חזיתי. הייתי עסוק מידי.
ומתי נוכל לראות את הפסיפס בחזרה בלוד? לפי ז’ק השלמת הפרויקט תיקח “פחות או יותר שנתיים וחצי”.
עד אז יוכלו הניו-יורקרים בינכם להנות מחלק מהפסיפס ב”מט”.

שלום.

מראה של רובו של הפסיפס הרומי שנחשף בלוד. (C) באדיבות רשות העתיקות.