מערכי הדרכה

תל דן

אתר מעוגל בגודל 200 דונם, על גדת נחל דן, מצפון לקיבוץ דן. היה לאורך הציר החשוב מצידון לדמשק, וספר שופטים משקף היותה בתחום “משפט צידונים”.

ב1838 רובינסון היה הראשון להציע זיהוי התל עם “דן” המקראית, בשל שמו הערבי “תל אל-קאדי” (השופט), שמשמעותו דומה למשמעות שמו העברי – דן (!). למרגלותיו מעין גדול שאף שימר שמו העברי של התל – “עין לידאן”!!.

זיהוי ודאי הושג ב1976, כאשר בתל נמצאה כתובת יוונית, ובו הקדשה “לאל אשר בדן“.

עיקר החפירות במקום נעשו על-ידי אברהם בירן מאז 1974 בראשות משלחת מטעם ה”היברו יוניון קולג’” שפעלה באתר עד 1999. למרות שנות החפירה הרבות הוא חפר בסה”כ 7 דונם מסה”כ 200 הדונם של התל.

אברהם בירן: יליד פתח תקוה ב1909, ונצר למשפחת מיישבים מראש פינה. בגיל 29 ניצל נס כאשר הג’יפ אותו נהג עלה על מוקש. שלושת הנוסעים אחרים (מוסינזון, אטקין ושטורמן) נהרגו, ועל שמם מכונה הסחנה גם “גן השלושה”. היה לראש אגף העתיקות 13 שנה, וכן יו”ר ועדת השמות הממשלתית, יו”ר IES ועוד. קיבל פרס ישראל ב2002.

תל דן במקורות היסטוריים

תל דן מוזכרת לראשונה בבראשית יד, כאשר לאחר מלחמת מלכי הצפון בדרום לוט נופל בשבי, ואברהם רודף אחרי השובים עד דן ודמשק:

בראשית יד 14: “ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.“

Genesis 14:14: ” When Abram heard that his relative had been taken captive, he called out the 318 trained men born in his household and went in pursuit as far as Dan.“

אלא שדן כונתה בשם זה רק בימי השופטים!. בימי אברהם היתה העיר מכונה “ליש“, כעדות המקרא, כמו גם הן כתבי המארות, הן תעודות ממארי, והן רשימות תחותמס הג!!

=> התאור בבראשית לוקה באנכרוניזם.. כמו בכמה מקרים אחרים..

עדות ספר שופטים: ספר שופטים מתאר בהרחבה איך העיר הכנענית, ששמה היה “ליש”, נכבשת ע”י בני שבט דן, שגם מסיבים שמה ל”דן”:

שופטים יח: “בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת–כִּי לֹא-נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה.

וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי-חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ וּלְחָקְרָה.. וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ..

וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ, חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה. ..וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה-הִיא מִצִּידוֹן.. וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל; וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה.

Judges 18: ¹ In those days Israel had no king. And in those days the tribe of the Danites was seeking a place of their own where they might settle, because they had not yet come into an inheritance among the tribes of Israel. ² So the Danites sent five warriors from Zorah and Eshtaol to spy out the land and explore it..

⁷ So the five men left and came to Laish, where they saw that the people were living in safety, like the Sidonians, unsuspecting and secure..

¹¹ Then six hundred men from the clan of the Danites, armed for battle..

²⁷ Then they took what Micah had made, and his priest, and went on to Laish, against a peaceful and unsuspecting people. They attacked them with the sword and burned down their city. ²⁸ There was no one to rescue them because they lived a long way from Sidon..

²⁹ They named it Dan after their forefather Dan, who was born to Israel—though the city used to be called Laish.

האם היו לתל דן שמות נוספים?: אף כי הן ספר שופטים, הן תעודותמארי, והן כתבי המארות מעידים כי שמו של תל דן היה קודם “ליש”, ספר יהושוע, שחוזר על כיבוש האתר ע”י שבט דן, מציין שם אחר – “לשם”

יהושוע יט 47-48: “ַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם.“

Joshua 19:48-49: “(But the Danites had difficulty taking possession of their territory, so they went up and attacked Leshem, took it, put it to the sword and occupied it. They settled in Leshem and named it Dan after their forefather.)

לא ברור לי למה ספר יהושוע מעניק לעיר שם קודם אחר, אך מענין לציין כי האבן “לשם” שהיתה אחת מ12 האבנים באפוד של הכהן הגדול (שמות כח 19; לט 12).

* בכל המקרה העדות הארכיאולוגית תומכת בשינוי האתני באתר. בשכבה ממ12- התגלות בורות וקנקני “התנחלות”..

לאחר הפילוג ממלכת ישראל מממלכת יהודה, העיר נודעת כעיר גבול, בה מציב ירבעם (928-907-) עגל זהב:

מל”א יב 28-30: “וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ [יָרָבְעָם ]–וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן. לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי..”

I kings 12:29-30: “After seeking advice, the king made two golden calves. He said to the people, “It is too much for you to go up to Jerusalem. Here are your gods, O Israel, who brought you up out of Egypt.” ²⁹ One he set up in Bethel, and the other in Dan. ³⁰ And this thing became a sin; the people went even as far as Dan to worship the one there.  ³¹ Jeroboam built shrines on high places and appointed priests from all sorts of people, even though they were not Levites.”

בימי בעשא מלך ישראל (906-883-) העיר נכבשת ע”י המלך הארמי בן הדד, לאחר שאסא מלך יהודה משחד אותו לתקוף את ישראל:

מל”א טו 20: “וַיִּשְׁלַח [בֶּן-הֲדַד] אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי.“

I Kings 15:20: “Ben-Hadad agreed with King Asa and sent the commanders of his forces against the towns of Israel. He conquered Ijon, Dan, Abel Beth Maacah and all Kinnereth in addition to Naphtali.”

• יתכן וכתובת “בית דוד” הוצבה אז בתל דן! ראה בהמשך!

למרות זאת המקרא מציין שכ50 שנה שנה יותר מאוחר, בימי יהוא (842-814-), עגל הזהב שהתקין ירבעם בתל דן עדיין עומד על כנו:

מל”ב י 28-29: “וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת-הַבַּעַל, מִיִּשְׂרָאֵל. כט רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל–לֹא-סָר יֵהוּא, מֵאַחֲרֵיהֶם: עֶגְלֵי, הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית-אֵל, וַאֲשֶׁר בְּדָן.“

II Kings 10:28: “So Jehu destroyed Baal worship in Israel. ²⁹ However, he did not turn away from the sins of Jeroboam son of Nebat, which he had caused Israel to commit—the worship of the golden calves at Bethel and Dan.“

קיומו של המרכז הפולחני במ8- נלמד גם מתאור עמוס, הקורא תוכחה כנגד אלו ש:

עמוס ח 14: “..ְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר-שָׁבַע; וְנָפְלוּ, וְלֹא-יָקוּמוּ עוֹד”

Amos 8:14: “They who.. say, ‘As surely as your god lives, O Dan,’ or, ‘As surely as the god of Beersheba lives’—they will fall, never to rise again.”

סביר להניח שהעיר נכבשה ע”י תגלת פלאסר הג’ במסעו לכיבוש צפון ממלכת ישראל ב732-, אף שהעיר עצמה אינה מוזכרת:

מל”ב טו 29: “בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה.“

II Kings 15:29: “In the time of Pekah king of Israel, Tiglath-Pileser king of Assyria came and took Ijon, Abel Beth Maacah, Janoah, Kedesh and Hazor. He took Gilead and Galilee, including all the land of Naphtali, and deported the people to Assyria.”

אך העיר המשיכה להתקיים עד התקופה ההלניסטית, כהעדות הארכיאולוגית, ואבסביוס אף מזכיר בדורו את דן כ“כפר [רחוק] ד’ מילין מפניאס”.

סיור בשמורת תל דן

לאורך נחל דן: מקורה ממעין דן, או בערבית “עין לידאן”. הוא מספק מחצית ממי הירדן (!), ובזרימה די קבועה (בין 1:2 ל1:4). מ2009 הרט”ג שואבת ממנו מים לנחל עיון, כיון שמשנות ה50 שאיבות בלבנון הביאו לייבושו. המים בטמפ קבועה של 14.5 מעלות, והם צלולים מאד. אין ספק שכולם מי שלגים מהחרמון. זהו המעין הקרסטי הגדול במזרח התיכון. שטח השמורה יחסית קטן (481 דונם), אך מכיל חיים רבים, כגון הסלמנדרה הכתומה, המוכרת גם באירופה.

המתחם הפולחני: נמצא בצפון האתר. מורכב ממזבח בנוי אבני גויל (עם חורי ניקוז לדם), מחתות, קערת נחושת, ועצמות בע”ח כשרות. => נראה כי זהו “בית הבמות” שלפי המקרא ירבעם בנה בתל דן (!!).

החוקרים מצאו עדויות להרחבה והוספת מדרגות במ8-, המעידים על משך השימוש הרב במתחם הפולחני. הממצא כולל ממצא קטן רב – 3 פיטסים ועליהם תבליט נחש מתפתל, נרות 7 פיות, כני קטורת מתובלטים ומעוטרים, פסלוני פאיאנס, אמבט חרס, ומתקן מטויח למים – להשלים תמונות!!

* בבניה שימוש באבני גזית במתאר ראשין בלבד. בניה זו היא השפעה פיניקית ברורה, ומקבילה בתל דור, שגם היתה פיניקית!! ואכן אחאב היה נשוי לפיניקית, ואולי בכלל סגדו לאלים פיניקים על המקדש…

* לבדוק מידות המזבח!! מזבח שלמה היה 20 X 20 אמה. האם גם מזבח דן כזה??

* המתחם הפולחני המשיך לתפקד עד התקופה ההלניסטית, ומתקופה זו התגלתה כתובת ביוונית וארמית, המציינת את “האל אשר בדן” (להשלים הטקסט!).

* בתקופה ההלניסטית ורומית קדומה מאבדת תל דן את בכורתה לטובת בניאס. לדעת בן דב הדבר נובע מהעובדה שבעידן ה”פקס רומנה” פחת הצורך בביצורים.

* בפינת המדרגות ל”במה” צומח עץ אלון גדול, שמרמז בעצם שמו לפולחן העץ כמייצג האל (אלון ~ אל). מימין \ ממזרח למתחם עץ אלה קטן יותר, אך גם בעל משמעות – מיצג אלוהות כנענית נשית שהעץ ייצג אותה!.. לפולחן לעצים אלו ביטוי יפה בהושע:

הושע ד 13: “עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ, וְעַל-הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה, כִּי טוֹב צִלָּהּ; עַל-כֵּן, תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם, וְכַלּוֹתֵיכֶם, תְּנָאַפְנָה.“

Hosea 4:13: “They sacrifice on the mountaintops and burn offerings on the hills,
under oak, poplar and terebinth, where the shade is pleasant. Therefore your daughters turn to prostitution and your daughters-in-law to adultery.”

* ישעיהו (מד) מעיד שעצי האלון שימשו גם לפיסול אלילים, אך מנגד בו 13 הוא מפאר את חוסנו של העץ.

בית מעין: כנראה בקרבת המתחם הפולחני. מהתקופה הרומית.

מצפור המוצב: מקומו של המוצב הקדמי ביותר של צה”ל עד 1967, אל מול הסורים.

הטרקטור הסורי: ביוני 1964 נחנך מוביל המים הארצי, ובתגובה החלו הסורים יוצרים תעלה באורך 70 ק”מ שהיתה אמורה להטות מי מקורות הירדן. ב1965 הפגיז צה”ל את הציוד ההנדסי (אחד התותחנים, שפגע ב5 כלים, היה התותחן הצעיר ישראל טל). פעולה זו הביאה להפסקת העבודה כאן, והעתקתה לאזור כורזים ואזור נחל סמך.

ב2006 התגלה במקרה שלד אחד הטרקטורים של הסורים. ב2008 בסיוע המח”ט הוא הועבר למצפור המוצב.

השער הכנעני \ “שער אברהם”: נחשף במקרה בעונת 1982, כאשר בירן עשה חתך בחומת הMB  של האתר. בסוף החפירה, ביום האחרון, ביקש מהשרטט שישרטט לבנה לבנה. כשבאו לאסוף אותו ולחזור לירושלים הצהיר – “נראה לי שיש פה קשת”.. קשת שער יחידה שלמה ידועה מMB בא”י.

בדברים לזכר בירן צביק צוק אמר שבירן היה נוהג לשאול אורחים ממתי לדעתם הקשתות הקדומות בעולם. כשהיו מציעים את התקופה הרומית היא מגיב – אז תנו לי להראות לכם קשת הקודמת ב2000 שנה לקשתות הרומיות”..

כיום הקשת מוגשת לאונסקו להיות מוכרת כ”אתר מורשת עולמית”.

שמא, אולי, יתכן כי אברהם נכנס בשער זה??. הרי נאמר על אברהם:

בראשית יד 14: “ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.“

Genesis 14:14: ” When Abram heard that his relative had been taken captive, he called out the 318 trained men born in his household and went in pursuit as far as Dan.“

אלא שכאמור דן לא נקראה “דן” לפני ימי השופטים.. ובתאור של ימי אברהם נראה כי יש אנכרוניזם.. בכל מקרה ראוי לקרא לה “קשת אברהם” גם לזכר אברהם בירן..

השער המקראי: שער שישה תאים טיפוסי, אך בקנ”מ גדול, ועם שער קדמי. מקבילה לכך ידועה במגידו, תל שבע, לכיש, ובמקרא (!):

שמ”ב יח 24: “וְדָוִד יוֹשֵׁב, בֵּין-שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים; וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל-גַּג הַשַּׁעַר, אֶל-הַחוֹמָה, וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא”.

I Sam 18:24: “While David was sitting between the inner and outer gates, the watchman went up to the roof of the gateway by the wall.”

בהתאמה יפה בין השערים בסיס אפיריון!!. מנגד יתכנו לו גם שימושים אחרים -

למה שימשו שערים בתקופה המקראית?

פרט לשימוש המתבקש של שערים להגנה על ישוב, היה להם שימושים נוספים:

א. מקום מסחר – בשער העיר התנקזה תנועת סחורות בין העיר לבין הכפרים וערים אחרות, ונפח התנועה קבע את שוויים היחסי של סחורות. מכך נולד הביטוי המשמש בעברית עד היום – “שערי חליפין“! ואכן מחוץ לתל דן אותרו מבנים ציבורים, לדעת החופרים היו אלו השווקים החיצונים של העיר, “חוצות” בלשון המקרא.

ב. מקום משפט – ואכן בתל דן התגלה בסיס אפיריון, אל נכון למושב השופט!. למושב שופט בעשר העיר עדות במקרא:

דברים טז 18: “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.“

Deut. 16:18: “ Appoint judges and officials for each of your tribes in every town the LORD your God is giving you, and they shall judge the people fairly.”

וספר רות מראה יפה כיצד בשער העיר בועז מביא לדיון מול “הגואל” ו”עשרה אנשים” את פרשית רכישת נחלה, וקנית רות לאישה:

רות ד 1, 9-11: א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר–וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ..

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן–מִיַּד, נָעֳמִי. י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן [המת] קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה..

וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ..

Ruth 4:1, 9, 11: “Meanwhile Boaz went up to the town gate and sat there. When the kinsman-redeemer he had mentioned came along, Boaz said, “Come over here, my friend, and sit down.” So he went over and sat down.  ² Boaz took ten of the elders of the town and said, “Sit here,” and they did so.

Then Boaz announced to the elders and all the people, “Today you are witnesses that I have bought from Naomi all the property of Elimelech, Kilion and Mahlon. ¹⁰ I have also acquired Ruth the Moabitess, Mahlon’s widow, as my wife..

Then the elders and all those at the gate said, “We are witnesses. May the LORD make the woman who is coming into your home..”

מנגד יתכן גם והמלך ישב שם. לפי שמ”ב לאחר מות אבשלום, דוד בכה על מותו “בעלית השער”, ולאחר מכן –

שמ”ב יט 9: “ וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר; וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ..”

II Sam. 19:8: “So the king got up and took his seat in the gateway. When the men were told, “The king is sitting in the gateway,” they all came before him..”

ג. מקום פולחן – על יאשיהו נאמר כי ביטל פולחנות שנהגו בשערי העיר -

מל”ב כג 8: “..וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”

II kings 23:8: “ He broke down the shrines at the gates..”

* ואולי האפיריון בשער תל דן היה לפסל??.. בכל מקרה מחוץ לשער בתל דן התגלו מצבות אבן!.

ד. מקום הוראה? – לדעת ברקאי, מכאן שמו של המושג “שיעור”.

ה. מקום ארועים קיצונים? – לדעת ברקאי, ומכאן מקור שמן “שערוריה”..

* מעל השער נתגלו שרידי מבנה ובו 300 פכיות. מלמד על ישוב תעשיתי לאחר הכיבוש האשורי. – כמו בעקרון!..

מקור תבנית השער המקראי: שערי התאים המקראיים הם המשך של שערים כנענים. לדעתי השערים הישרים מב”ת ואילך הם תוצאה ישירה של התפתחות השימוש במרכבות באותם ימים. השערים נועד לאפשר יציאה מהירה של המרכבות להתקפות, אך נסיגה ונעילה במידת הצורך. השערים הברזליים ממשיכים מסורת תובנה זו. בימה”ב תודגש ההגנה והשימוש באבירים, ואז יחל השימוש בשערים עם זויות.

יתכן ובתקופת הברזל החלו להבין החסרונות של שער ישיר ולכן באתרים כמו מגידו, לכיש, תל דן ותל באר-שבע הוסיפו שער קדמי!!

חוצות?: מחוץ לשער שרידי מבנים, המפורשים ע”י החופרים כמבני ציבור למסחר, אולי אלו “חוצות”??  חוצות נזכרים בחוזה בין בן הדד לאחאב, שבו הם מסכימים להתקנת מתחמים כאלו בעירו של כל מלך:

מל”א כ 34: “ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן”.

I Kings 20:34: “I will return the cities my father took from your father,” Ben-Hadad offered. “You may set up your own market areas in Damascus, as my father did in Samaria.”

ואכן תאריך המבנים הוא ימי אחאב..

כתובת “בית דוד”: התגלתה במקרה ב1993, בשפכים שלפני השער המקראי, ובה האזכור של “ישראל” ו”בית דוד”. מוכיחה קיומה של שושלת שנוסדה ע”י אותו מלך. ב1994 נחשפו שני שברים נוספים, ובהם הטקסט “..רם בן.. \ ..יהו בן..”. אל נכון אלו יהורם בן אחאב, מלך ישראל, ואחזיהו בן יהורם, מלך יהודה. הכתובת מיוחסת למלך ארמי, שהציב כתובת ארמית במקום לאחר כיבושו. הוא מתפאר בהרג המלכים, אך לפי המקרא, הוא ניצח אותם, אך  יהוא היה זה שהרג אותם (מל”ב ט; דה”ב כב).. נראה כי מרד יהוא הצליח בזכות שת”פ שלו עם חזאל מלך ארם, וכל צד ניסה אח”כ לקחת הקרדיט לעצמו..

* כתובת “בית דוד” מאד לא התאימה לחוקרים “מינימליסטים”, עם נטיה שמאלית משהו, כגון:

Whitlam K. The Invention of Ancient  Israel: The Silencing of Palestinian History.

Thompson T.K. The Mythic Past: Biblical Archaeology and the Myth of Israel.

הם ניסו לקרא הכתובת כHouse of Uncle, house of Lover, house of Kettle.

אבל הגדיל לעשות פרדריק קרייר מאו. קופנהגן שפשוט הציע שזהו זיוף של משלחת החפירה..

מצבות: מתקן נתגלה לפני השער, מתקן שני היה טור מצבות, מימין לשער. שניהם משכבת החורבן לפני ימי תגלת פלאסר.

המצבות ליד השער = “במות השערים“?

מל”ב כג 8 מתעד כיצד במסגרת הרפורמות של יאשיהו הוא גם מבטל את “במות השערים”.

שמא הכוונה למתקני המצבות כגון אלו?? –

מל“ב כג 8: “ וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”

II kings 23:8: “Josiah brought all the priests from the towns of Judah and desecrated the high places, from Geba to Beersheba, where the priests had burned incense. He broke down the shrines at the gates..”

עם זאת, ברור כי במקרה של תל דן לא ניתן לתת הקרדיט ליאשיהו כי העיר כולה חרבה בכיבוש של תגלת פלאסר הג’ את צפון הארץ.

קבר T387 (“הקבר המיקני”): נחשף סמוך לשער, בתוך העיר, אחד משבעה שנחשפו בחפירות. זהו קבר פיר מדופן אבנים מב”מ, ובו נקברו 40 גברים נשים וילדים, וכלי מנחה רבים, כולל כלי יבוא רבים – מס”הכ 193 כלים, 28 ממיקנה!, ובמיוחד בשל “אגרטל” המרכבה” השלם קיבל הקבר את הכינוי “הקבר המיקני”. נתגלו גם כלי נשק, כלי זהב וכסף, ועוד. הקבר שימש במ14-13-.

* מפה זו מבוססת על מפת שמורת תל דן של רשות הטבע והגנים.

מופיעות בה שתי תוספות:

א. ליד ה”שער הישראלי” הוספתי ציון שער יציאה (בלבד) מהשמורה.

ב. ליד “המתחם המקודש” ו”מצפור המוצב” הוספתי ציון שלד הטרקטור סורי שהוצב במקום ב2008. הוא היה חלק מנסיון הטיית מקורות הירדן ע”י הסורים ב1965.

- לחץ על המפה לראות אותה בקנ”מ גדול יותר.

- אני ממליץ להעתיק את התמונה \ מפה  למחשב, ולשים אותה כתמונה בפלאפון, וכך להבא שאת\ה בתל דן, תוכל להיות בטוח שיש לך מפה של השמורה בהישג יד!

למערך ההדרכה בגרסת PDF (ללא התמונות) לחץ כאן

מערך הדרכה לקיסריה

רקע

* נכון ל2009 כרטיס הכניסה כולל המיצגים. כל שעה עגולה מוצגים בעברית, ובכל שעה עגולה ורבע באנגלית!! ב”אהל” ליד התאטרון ניתן לראות הסרט כל רבע שעה, בשפה שרוצים לפי זמינות.

העיר נוסדה במקום שכונה קודם “מגדל סטרטון” (Pyrgos Stratonos) או “שרשן” במקורות היהודיים ע”י הורדוס ב 22-. על העיר ההלניסטית לא ידוע הרבה. היא בוצרה ע”י זואילוס טירן דור, אך ינאי כבש אותה ב90 לפנה”ס. עם זאת היא נותרה חסרת חשיבות עד ימי הורדוס.

למה הורדוס בחר לבנות שם?:

לוין: סיבה פוליטית – דור ועכו היו מחוץ לשליטתו וביפו היו יסודות שעיינו אותן (מלחמ א 292). (Levine 1975:11-14).

רבן: סיבה כלכלית – שלטון אוגוסטוס סימל פריחה כלכלית וצריכת מוצרי מותרות. הורדוס רצה נקודה צפונית ככל האפשר בתחומי ממלכתו ששם יוכלו האניות לעגון בחורף +תיקונים, ובאביב להיות הראשונות המגיעות לרומא (Raban 1980:8). בפרסומים מאוחרים יותר הוא גם עמד על מיקומה של קיסריה בקצה צירים יבשתיים חשובים כמעבר עירון וואדי מילח (Raban 2003).  פחות נראה לי ההסבר שלו שזה קשור ליצוא תבלינים ומלח. הוא בעצמו מודה שמוצרים אלו לא דורשים נמל כה גדול, ולו זה היה המניע העיקרי, היה מפתח הנמל במיקום דרומי יותר..

בכל מקרה רבן ואחרים מראים בדרך זו או אחרת שתכלית נמל קיסריה היה להתחרות בנמל אלכסנדריה. קוסט מסכם כל מניעיו האפשרים:

קוסט: צבאית? – חברו הטוב של הורדוס היה אגריפה אשר אף ביקר פה ב15-. הוא היה מפקד הצי הימי, ויתכן והוא עומד מאחרי הקלעים של יוזמת הבניה, כדי שיהיה מקום עגינה לצי הרומי במקרה של פלישה פרתית נוספת.

* ואולי היה להורדוס צי משלו? קדמוניות טו 16-21 מתעד את הורדוס מסייע למרקוס אגריפה בבוספורוס עם “ספינותיו”!.. אך זהו אזכור יחידי, ולדעת קוסט מדובר בספינות בודדות (או שכורות) ולא צי של ממש.  אז למה הורדוס מציין עוגן על חלק ממטבעותיו??????…………

למה הורדוס היה צריך לבנות מחדש?:

כאמור היה שם נמל פיניקי-הלניסטי, ושרידים ממנו אף נחשפו, אך מהתאורים עולה שהיה נטוש בימי הורדוס (מלח מא 408). הכיצד? יתכן כי המקום ניטש בעקבות רעידת אדמה בשנת 90 לפנה”ס, שאולי אף לווה בצונמי שהרס הנמל הישן!.

שמה החדש הוא “סבסטוס” (הנעלה), שמו של אוגוסטוס ביוונית (חנופה מוחצנת של הורדוס לאוגוסטוס לאחר קרב אקטיום. הוא גם יכנה את סבסטי על שמו, ובסבסטי ובפניאס יקים מקדשים לפולחנו!).

סטרטון הוא עיוות יווני של “עבדעשתרת” שם של מלך צידוני מימיי אלכסנדר מוקדון שאולי ייסד ישוב במקום לראשונה. היא מוזכרת גם בפפירוסי זנון, ורבן מצא 20 מ’ מהחוף מגדל עגול (כמו בכניסה הצפונית לעיר) אך שקוע, שהוא אולי מהעיר הפיניקית.

בימי ינאי היתה בידי החשמונאים והמטבעות עם העוגן אולי מעידים כי היה לחשמונאים צי במקום. פומפיאוס ב63- החזיר את העיר לתושביה הנוכריים, ואוגוסטוס העניק אותה לאחר נצחונו בקררב אקטיום להורדוס (30-).

הורדוס כאמור החל בבניה מחדש של העיר ב22- וחנך סיומה ב9\10-. יוספוס אינו חוסך מילים בתאור המעוף והממון בו השקיע הורדוס בבנית הנמל והעיר:

מלחמת א, כא, ה-ז (תרגום ל. אולמן): “כאשר הבחין הורדוס על חוף הים בעיר ההולכת ונהרסת – מגדל סטרטון שמה – ו(ראה) כי בזכות מיקומה המעולה תוכל להנות מנדיבות ליבו, בנה את העיר כולה מחדש באבן לבנה וקישט אותה בארמון מלכים מפואר, ובה במיוחד גילה לעיני כול את רוחב הלב הטבוע בו.

לאורך רצועת החוף מדור ועד יפו, שבינהן שוכנת העיר, לא היה נמל..

המלך גבר על הטבע בהוצאות גדולות ובמרצו הרב, ובנה נמל אשר עלה בגודלו על נמל פיראוס..

על הגבעה מול הכניסה לנמל התנשא מקדשו של הקיסר, בולט ביופיו ובמידותיו, ובו פסל ענקי (colossus) של הקיסר, שאיננו נופל בהדרו מפסל זאוס באולימפיה אשר בדמותו עוצב, ופסל של האלה רומא,  השווה ביופיו לפסל הרה אשר בארגוס.

Wars, 1, 21, 5-7: “And when he observed that there was a city by the sea-side that was much decayed, (its name was Strato’s Tower,) but that the place, by the happiness of its situation, was capable of great improvements from his liberality, he rebuilt it all with white stone, and adorned it with several most splendid palaces, wherein he especially demonstrated his magnanimity; for the case was this, that all the sea-shore between Dora and Joppa, in the middle, between which this city is situated, had no good haven.. But the king, by the expenses he was at, and the liberal disposal of them, overcame nature, and built a haven larger than was the Pyrecum (at Athens)..”

And over against the mouth of the haven, upon an elevation, there was a temple for Caesar, which was excellent both in beauty and largeness; and therein was a Colossus of Caesar, not less than that of Jupiter Olympius, which it was made to resemble

* בחפירות העיר נמצאו באמת שני פסלי ענק, אחד משיש ואחד מפורפיר, אך הם מזוהים כמתארים קיסרים אחרים. ידועים גם כמה כפות רגליים ענקיות, אך כולם של הרגל הימנית, והיות ונמצאו בקפלה הצמודה להיפודרום ברור כי שמשו מנחות ווטיביות, אל נכון של המתחרים שבקשו לסיים המירוץ עם כל גפיהם..

לנמל קרא הורדוס “סבסטוס”, וכן יוספוס מתאר כי הורדוס בנה בעיר בעיר אמפיתאטרון, תאטרון, שווקים, משחקים אחת לחמש שנים, חומות ומגדלים (קדמ’ ט 331, טז 136, מלח’ א כא ה-ז). עיר זו הגיעה לגודל של 750 דונם.

לאחר מותו והדחת בנו ארכלאוס היתה יהודה כולה מונהגת ע”י נציבים ומושבם היה בקיסריה. מתח מצטבר בין הקהילה היהודית לפאגאנית בקיסריה התפרץ לבסוף בקרבות רחוב בין הפלגים ב66, בעקבות פרשיה באחד מבתי הכנסת של העיר: בית הכנסת היה על אדמה בבעלות נוכרית, והבעל בית לא הסכים למכור האדמה, ואף הקים מבנים בחצר כך הגישה היתה דרך משעול צר. השיא היה כשלמחרת הופיע נוכרי בחצר בית הכנסת “והפך סיר נפוח עם פיו למטה והציג אותו לפני מבוא בית הכנסת וזבח עליו ציפורים לקרבן..” בתגובה היהודים הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת והעבירו אותם לנרבתה, ושלחו משלחת לפלורוס. אך המשלחת נאסרה (בטענה כי ספרי התורה הוצאו ללא היתר..), ונוכרי העיר טבחו ביהודים והרגו 20,000. פלורוס שבה את השאר, וכך קיסריה רוקנה מיהודיה.  דבר זה גרר התארגנויות של יהודים בערים אחרות כנגד נוכרי המקום => ראשית המרד הגדול!.    (מלח ב 285-293).

אך לפני המרד הגדול בקיסריה קורים ארבע ארועים השווים ציון

א. מות אגריפס

בתוך תקופת שלטון הנציבים, ישנה תקופה קצרה בה מלך אגריפס הא’, נכדו של הורדוס. יתכן ובית המלוכה של הורדוס היה נמשך, אלמלא מותו בטרם עת של אגריפס, שקרה ב- קיסריה. והדבר מתואר הן בברית החדשה והן אצל יוספוס:

מע”ש יב 20-23: “סכסוך חריף היה בין הורדוס לבין אנשי צור וצידון. הם באו אליו ביחד ואחרי שהתרצו אל בלסטוס, הממנה על חצר המלך, בקשו שלום, שכן פרנסת ארצם היתה תלויה בארץ המלך. 21 ביום המיעד לבש הורדוס לבוש מלכות, ישב על כס המשפט ונשא לפניהם נאום. 22 “זה קול אלהים ולא קול של אדם!” הריע הקהל. 23 מיד הכהו מלאך יהוה משום שלא נתן את הכבוד לאלהים; הוא נפח את נפשו כשהוא אכול תולעים.”

Acts 12:20-23: “Then Herod went from Judea to Caesarea and stayed there a while. 20He had been quarreling with the people of Tyre and Sidon; they now joined together and sought an audience with him. Having secured the support of Blastus, a trusted personal servant of the king, they asked for peace, because they depended on the king’s country for their food supply.  21On the appointed day Herod, wearing his royal robes, sat on his throne and delivered a public address to the people. 22They shouted, “This is the voice of a god, not of a man.” 23Immediately, because Herod did not give praise to God, an angel of the Lord struck him down, and he was eaten by worms and died.”

מותו של אגריפס בקיסריה מתועד באופן דומה גם אצל יוספוס:

“וכבר מלאה שנת שלוש למלוך אגריפס על כל ארץ יהודה, והוא בא לערי קיסריה.. ביום השני לבש אגריפס בגד עשוי כולו כסף מעשה אורג נפלא ובא לתאטרון בתחילת היום. שם בשעה שנפלו על הכסף קרני השמש הראשונות, קרן והבריק להפליא ונצנץ עד להבהיל ולעורר פחד במסתכלים לעברו. כשנזדקף כעבור זמן קצר ראה את האוח יושב על איזה חבל מעל ראשו. מיד הבין שזה מלאך (מבשר) רעות.. והוא חש כאב בליבו. מיד נעור בו גם מיחוש במעיים, בהתחיל בחוזקה.. הוא הובא אפוא בחפזון אל הארמון.. חמישה ימים רצופים התיסר בכאב מעים והוציא את נשמתו בשנת 54 להיוולדו ובשנה ה7 למלכו” (קדמ’ יט ז ב 343-354, גרסת שתי מלים גם ב מלחמת ב יא ו).

* איפה מת אגריפס??: לפי מע”ש זה קרא “בכס המשפט”, ואנו לא יודעים איפה זה. לפי יוספוס זה קרה “בתאטרון”, וקרני הבוקר שנצנצו על בגדיו הביאו למותו.. אלא ש – התאטרון של קיסריה פונה מערבה.. עד הצהרים כל אזור הקבאה בצל..

אפשרות יחידה (לדעתי) – מדובר בקצה הקבאה המערבית של ה”היפוסטדיום”. אזור זה היה לדעת אזור הVIP כיון שהיה מקושר ישירות לארמון!!

סיבת המוות של אגריפס: תאור מע”ש חשוד מאד כספרותי, ומוות “אכול תולעים” מתועד אצל הרבה רשעים כגון אנטיוכוס ה”הרשע” (מק”ב ט 9), הורדוס (קדמ’ יז 169), כה”ג שחטא (יר’ יומא א ה לט  ע”ב), ופריטמה מלכת קירני (הרו’ ד 205) (תולעים כגורמי נזק בריאותי במטפורה מופיע גם במרקוס ט 48). ולכן למרות שלוקאס “רופא” (אל הקולוסים ד 14), הרוב מתיחס בחשדנות לתאור זה. לאור התאור בקדמ’ (גם אם הוא אינו ספרותי כפי שניתן ללמוד על שאר מרכיבים בסיפור..) אז יתכן כי הורעל, וד”ר שמואל אדלר יעץ לד. שוורץ כי אולי אגריפס חלה באוטם חמור בשריר הלב, או ניקוב אחד הקרביים (כיב הקיבה, או קיב התריסריון).

* ע”פ יוספוס נוכרי העיר ששמחו על מות אגריפס הראשון (שהיה יהודי), לקחו פסלי בנותיו והציבו אותם בבתי הזונות שבעיר.

ב. שהיית פאולוס שנתיים בכלא של קיסריה:

שאול \ פאולוס שנעצר בהר הבית ונחקר ע”י הסנהדרין (…) הועבר ע”י הרומאים לקיסריה (להגנה עליו מפני התנכלות הסנהדרין… מעה”ש כג 23) שם הובא לבירור מול הנציב פליקס ולעימות מול חנניה הכה”ג. הוא שוהה במעצר בקיסריה שנתיים (סביב 60), וכשהנציב החדש פורקיוס פסטוס מעמת אותו שוב הוא דורש משפט מול הקיסר (מעה”ש כה 11). לפני ההפלגה הוא מספיק להתראין אצל אגריפס הב’ וכמעט משכנע אותו (מעה”ש כו 28) אך לבסוף נשלח למשפט ברומא.

* סוף הסיפור שאין תעוד של משפט מול הקיסר אלא “ושם הותר לשאול להתגורר לבדו עם חיל ששמר עליו” (מעה”ש כח 16), ושם הוא נפגש עם היהודים במקום ו”שאול ישב שנתים שתמימות בדירה ששכר לו, וקיבל את כל הבאים אליו. הוא הכריז את מלכות האלוהים ולמד על-אודות האדון ישוע בלי כל פחד ובאין מפריע” (מעה”ש כח 30-31). ע”פ אבסביוס הוא הוצא להורג ברומא, בימי נירו, בשנת 64 או 67.

ג. התנצרות קורנליוס וקיסריה:

מע”ש י 1-2: “איש היה בקיסריה, קורנליוס שמו, שר מאה מן הגדוד הנקרא האיטלקי. חסיד היה וירא אלוהים הוא וכל ביתו, וגומל חסדים רבים לעם, ומתפלל בכל עת.”

Acts 10:1-2: “A man named Cornelius lived in Caesarea. He was a Roman commander in the Italian Regiment. Cornelius and all his family were faithful and worshiped God. He gave freely to people who were in need. He prayed to God regularly.”

קורנליוס חווה חיזיון ובו מלאך אומר לו לקרא לפטרוס, הנמצא באותה עת ביפו.

פטרוס מתארח אצלו, ובסוף הפגישה יורדת רוח הקודש וגורמת למאזינים לדבר בשפות שונות (!! מיני-פנטקוסט!!):

מע”ש י 44-45: “בשעה שדיבר כיפא את הדברים האלה צלחה רוח הקודש על כל השומעים את הדבר. המאמינים בני המילה אשר נלוו אל כיפא השתוממו על שמתנת רוח הקודש נשפכה גם על הגוים.”

Acts 10:44-45: “While Peter was still speaking these words, the Holy Spirit came on all who heard the message. The circumcised believers who had come with Peter were astonished that the gift of the Holy Spirit had been poured out even on the Gentiles.”.

וכיפא מגיב:

“האם יכול מישהו למנוע את הטבילה במים מאלה שקיבלו את רוח הקודש כמונו?”, הוא ציוה עליהם להיטבל בשם ישוע המשיח. אחרי כן בקשו ממנו להשאר אצלם כמה ימים”.

“Then Peter said, “Can anyone keep these people from being baptized with water? They have received the Holy Spirit just as we have.” So he ordered that they be baptized in the name of Jesus Christ. Then they asked Peter to stay with them for a few days.”

==> יחד עם החזיון ביפו זהו הארוע החשוב ביותר בתולדות כנסית הגוים (=הכנסיה כיום)!!!!!!!!. כל נוצרי (לא יהודי..) המבקר בקיסריה צריך להודות לפטרוס וקורנליוס על אותו ארוע..

* איפה בית קורנליוס?: לאחרונה הציע הולום שהכנסיה המתומנת שנבנתה בתקופה הביזנטית על גבי האוגוסטאום הוקדש לקורנליוס. הדבר אפשרי, אך לא ודאי, ויתכן כי “בית קורנליוס” עדיין מחכה לחשיפה ע”י ארכיאולוגים.

בתקופה הצלבנית נבנהת כנסיה בסמוך להיפודרום המזרח, שם כביכול הוחזקו עצמות קורנליוס (ובנות פיליפוס).

ד. פיליפוס וקיסריה:

ע”פ מע”ש פיליפוס פעל במישור החוף, ולבסוף התישב בקיסריה:

מע”ש ח 40: “ופיליפוס נראה באשדוד. הוא עבר ובשר בכל הערים עד בואו לקיסריה.”

⁴⁰Philip, however, appeared at Azotus and traveled about, preaching the gospel in all the towns until he reached Caesarea.

בהמשך פאולוס יבקרו וישהה כמה ימים בביתו (מע”ש ט 30).

ע”פ מסורת מקומית בנותיו נודעו כבעלות יכולת נבואה.

ע”פ המסורת הנוצרית, פאולוס כתב חלק מאיגרותיו כשהיה בכלא בקיסריה, ובנות פיליפוס סייעו לו להפיצן.

* איפה בית פיליפוס?: ביתו של פיליפוס זוהה והתקדש ככנסיה בתקופה הביזנטית. גם ביתם של בנות פיליפוס נתקדש בתקופה הביזנטית, ונודע בשם “בית הבתולות המתנבאות”.

בתקופה הצלבנית הוחזקו עצמות בנות פיליפוס בכנסיה ליד ההיפודרום המזרחי.

כיום לא ידועים אף אחד מאתרי הקודש הללו! – אתגר לדור הבא של ארכיאולוגים..

אספסיאנוס וקיסריה: בקיסריה אף ארע ארוע חשוב בתולדות האימפריה הרומית  – שם אספסיאנוס הוכתר ע”י לגיונותיו!

מלחמת ד, י, ד (תרגום ל אולמן): “כך התאספו כולם יחדיו, עודדו איש את רעהו, קידמו את פני אספסיאנוס בשם “אימפרטור”, והפצירו בו להציל את המדינה העומדת בפני סכנה. אספסיאנוס אמנם זה זמן רב רב לשלום המדינה, אך מעולם לא התכוון להשיג את השלטון לעצמו.. אבל כאשר סירב (לדרישתם) לחצו עליו מפקדי צבאו ביתר שאת.. ומאחר שלא התרצו, נעתר לבסוף לחייליו אשר הכריזו עליו כאימפרטור.”

יוספוס מוסיף בהמשך כי הוא זוכר את נבואת יוספוס על כך, מוציאו מקהל האסורים, ומשחררו מכבליו (מלחמת ד י ז)

אך שאר היהודים אינם זוכים לחסדים שהם. לאחר חיסול המרד היהודי טיטוס עורך שעשועי המתת שבוים יהודיים בקיסריה פיליפי וקיסריה מריטימה, ולכבוד יום ההולדת של אחיו הוא עורך טבח מיוחד בקיסריה של 2500 שבוים יהודים (מלחמת ז,ג,א)

קיסריה בתקופה הרומית-מאוחרת, וביזנטית

כתגמול לעיר על סיועה בדיכוי המרד היהודי, העניק לה אספסיאנוס, מעמד קולוניה מוגבל, כפי שמעיד הכיתוב על מטבעות העיר הראשונים  “קיסריה קולוניה פרימה פלאויה אוגוסטה”. קיסריה מאז היתה לבירה של פרוביניקה פלשתינה בתקופה הרומית המאוחרת. בימי ספטימיוס סוורוס עלתה העיר למעמד מטרופולין וכונתה “מטרפולין של הפרובינקייה סוריה פלסטינה”.

בימי אלכסנדר סוורוס היא היתה בירת פלשתינה, ולאחר שחולקה לשלוש פרובינציות (409?), נותרה קיסריה בירת “פרובינקיה פרימה”.

* מטבעות העיר הקדומים מעידים כי הנמל (“סבסטוס”) היה ישות עצמאית שטבעה מטבעות משל עצמה. לתופעה זו אין מקבילה, והיא מפסיקה בימי דומיטיאנוס.

* בתקופה הביזנטית העיר תגיעה לשיא גודלה, ושמרה על חשיבותה כבירה. חומת העיר היתה באורך 2.6 ק”מ, וסה”כ תושביה מוערך ב100,000 איש.

בהתאמה לבישוף העיר היה מעמד “מטרופוליטן א”י”, מעמד חשוב יותר משל בישוף ירושלים.. חפירות העיר חשפו רחובות ובתים, ולפי המקורות חלק מהרחובות היו גם מקורים(1). בעיר תססו ארבע קבוצות תרבותיות-דתיות שונות:

פאגאניות בקיסריה הרומית-ביזנטית: היות העיר מקום מושב הנציב הרומי הביאה לפריחת המתחמים הפאגאנים והחילוניים בתקופה הרומית המאוחרת, ואף בתקופה הביזנטית. העדויות על בניית הורדוס בעיר מלמדת שמראשיתה היתה בנויה בעיקר לפאגאנים: אוגוסטאום, תאטרון, אמפי-תאטרון, והיפודרום, וכינון משחקים בסגנון האולימפי, כולם מעידים ברורות על כוונות הורדוס. ההיפודרום המזרחי ימשיך לתפקד עד מ6, והתאטרון הוסב למצודה רק בשלהי התקופה הביזנטית. בתקופה הרומית המאוחרת עדויות לריבוי פילוסופים בעיר וידוע בממצא הארכיאולוגי שני פסלי פילוסופים וכתובת הקדשה על עמוד של תושב העיר לפילוסוף אותו כיבד. (להשלים מקתדרה האחרון ועתיקות..).

יהדות בקיסריה הרומית-ביזנטית: לאחר המרד הגדול הוכרזה קיסריה ע”י חכמים כבלתי טהורה בשל אופיה הנכרי (וודאי גם בשל ההוצאות למוות של יהודים שנעשו שם בסוף המרד..). העיר אף לא נחשבה לחלק מתחומי א”י.

ברם לאחר מרד בר-כוכבא השתנה היחס לעיר: היא הוכרזה שוב חלק מא”י, ויהודים שגלו מחבל יהודה החלו מתישבים בה. רבן שמעון בן גמליאל הכיר את קהילת קיסריה כשומרת על מצוות מסוימות בקפדנות. ר’ יהודה עודד התישבות יהודים בערים מעורבות, ולשם כך העניק זכויות הלכתיות מסוימות ליושבי הערים, כגון שחרור מטומאת גוים וטומאת מתים. בימיו הוא גם פטר יהודי קיסריה ממעשרות ושביעית.  מנגד בימים אחרים חויבה הקהילה במעשרות, אפילו על סחורה שהגיעה מחו”ל דרך הנמל.

* בקיסריה חוברה מסכת נזיקין, כנראה על ידי הגוף “רבנן דקיסרי” המופיע בכמה מקומות בתלמוד

*  מחכמי קיסריה: ר’ הושעיה(2); ר’ אבהו(3); ר’ יוסי בן חנניה; ר’ יצחק נפחא; ר חנינה בן פפא(4); ר’ יוחנן(5) ; ר’ אלעזר; ר’ שמעון; ריש לקיש; ר’ אמי; ר’ זרקון, ור’ חזקיהו. סה”כ מוזכרים חכמי קיסריה 140 בתלמוד, ובעיקר ר’ אבהו.

* היו מיהודי קיסריה שהיו אמידים, אך היו שאיבדו נכסיהם. כך מסופר על ר’ אבהו ששילם חובותיו של יהודי שאיבד נכסיו ועמד למכור עצמו להיות גלדיאטור.

• אחד מהסיפורים בגמרא מתעד שני חכמים ההולכים ברחוב בקיסריה ושומעים מבכנס את הקהילה אומרת את שמע ישראל ביוונית, ואז מתפתח דיון האם הדבר כשר (______). עדות זו חשובה ללמד על ההתיוונות הקיצונית בקרב רוב היהודים בתקופה הרומית מאוחרת – ביזנטית. ר’ אבהו מצידו התיר קריאת מגילת אסתר ביוונית, ואף את ספרי המקרא בעברית עם תרגום ליוונית. מסופר שהוא אף לימד את בנותיו יוונית. בהתאמה בבכנס של קיסריה הכתובות כולם היו יוונית (חוץ מהמילה “שלום”).  להשלים!!!
• מנגד בתלמוד פסוק המעיד יפה על היחס העוין של חכמים לקיסריה בשל פגניותה: “קיסריה וירושלים – אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן, אל תאמן, ישבו שתיהן – אל תאמן. חרבה קיסריה וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קיסריה – תאמן”.  במקומות אחרים מכונה קיסריה – “קיסרי בת אדום”.
• ממזרח לעיר במ19 נחשפו 27 מצבות קבורה יהודיות ממ5 מ6. המענינת שבהם “מצבת מגאס עושה הנעליים הבבליות בן זריקא”. כולם נעלמו בשוק העתיקות..
• ידוע גם על יהודים מקיסריה שנקברו בבית שערים.

בית הכנסת של קיסריה: חפירות ארכיאולוגיות בצפון העיר חשפו שרידי בכנס הכוללים כותרת ובה מנורה ושברי כתובת שהכילה את כ”ד משמרות הכהונה.

* לפי מלאלס אספסיאנוס הפך אחד הבתי כנסת לבולטריון. טרם אותר ממצא תואם..

שומרוניות בקיסריה הרומית-ביזנטית: אנו יודעים על מרידות שומרונים בעיר בשלהי התקופה הביזנטית. יתכן שהמתחם מעל הכלא העירוני של מ1 היה בכנס שומרוני, וזאת, לדעת פטריך, כיון שהוא פונה לכיוון הר גריזים.

הנצרות בקיסריה הרומית-ביזנטית:

1. ב196 מתקימת בעיר מועצה נוצרית חשובה, בראשות הבישוף הראשון של העיר, תאופילוס. בין השאר הועידה מחליטה שיום ראשון של פסח, המנציח את תחייתו של ישו, יוחג תמיד ביום ראשון. בהמשך מנהג זה הפך לנוהג בכל קהילות תבל, ועד ימינו.

2. בשנים 232-253 יושב בה אוריגנס ומנהל ספריה חשובה, ובה הוא יוצר את מפעלו הידוע ביותר: ההקספלה, תרגום של התנך ליוונית כאשר מול כל מילה בעברית הציב טרנסקריפציה ביוונית, תרגום שלו (aquila?), תרגום השבעים, תרגום “סימכוס האביון” (יהודי-נוצרי), ושל תאודותיון. המקור לא השתמר, אך שימש בעת העתיקה חוקרים רבים. אוריגנס ייסד בקיסריה ספריה ומוסד לימוד נוצרי חשוב שמשך אליו חוקרים מכל המזרח.  בכלל אוריגנס נחשב לתיאלוג הראשון, וכן דמות מופת ( הוא מכר כל נכסיו ואף סירס עצמו בהשראת מתי יט 12)… מנגד דיעות קיצוניות מסוימות שלו נחשבו בהמשך לכפירה, ולכן מעולם לא תויג כקדוש. לצורך לימודיו למד עברית, וקרא מגילות, כולל מגילה ש”מצא ביריחו” (!).

3. לאחר מות אוריגנס המשיך את ניהול ספרייתו פמפילוס, שגם ארגן את כתביו. פמפילוס גם נודע כמורהו של אבסביוס. פמפילוס מת כמרטיר בעיר, בימי דיוקליטיאנוס, וזאת לאחר שישב שנתיים בכלא העירוני. אבסביוס מספר כיצד נהג לבקר אותו, ואף עסק יחד איתו שם בהגהת ההקספלה.. אולי הכנסיה האוקטגונלית היא על שם פמפילוס!?!.

4. 313-340 בקיסריה מתישב אבסביוס, ומממונה גם בישוף העיר. על בסיס הספרייה המקומית בעיר (מעריכים כי הכילה 30,000 כתבי יד!) הוא כותב כמה מספריו החשובים: ותולדות הנצרות עד ימיו (“היסטוריה כנסייתית”); לקסיקון גיאוגרפי של א”י (“האונומסטיקון”, כאלף ערכים!); “על המרטירים של פלשתינה”; “חיי קונסטנטין”; ופירוש על תרגום השבעים והב”ח.

בימיו, ובמצוות קונסטנטינוס נעשו חמישים עותקים ל”הקספלה” של אוריגנס.

הוא גם ממעצבי הקרדו בועידת ניקיאה.

5. במ4 גם הירונימוס יושב בעיר, ומתרגם האונומסטיקון ללטינית. בספריה לומדים וחוקרים גם מלומדים נוצרים גרגורי נזיאנוז, ובסיל “הגדול”.

6. עד 471 בישוף קיסריה היה גם מטרפוליטן א”י, תפקיד יותר רם מבישוף ירושלים!… העיר עצמה היא בירת “פלסטינה פרימה”.

7. ב528 נולד בעיר פרוקופיוס, שברבות הימים יהיה ההיסטוריון של יוסטיניאנוס בקונסטנטינופול.

סה”כ קיסריה היתה מרכז ללימודי נצרות, וגם צליינות.  הנוסע מברודו מזכיר כי שם הוטבל קורנליוס ע”י פטרוס. בימי פאולה כבר מזוהה בית קורנליוס, כמו גם בית פיליפוס וארבעת בנותיו. תיאודוסיוס ב530 לערך מזכיר גם את אתרי קברי פמפיליוס ופרוקופיוס. מקורות אחרים מלמדים אותנו על אתרי צלינות נוספים בעיר: קפלת פרוקופיוס, קפלת אאופמיה, קפלת מריה, וקפלת אנסתסיוס הפרסי.

קיסריה בשלהי התקופה הביזנטית: במ6 עדויות גם לקהילה שומרונית גדולה בעיר ויחד עם היהודים מרדו ב484 וב 548. כתוצאה מכך תאטרון העיר הופך לקסטרון, והעיר רבתי מבוצרת.

* מנגד ההשקעה הרבה באמות המים מלמדת שאוכלוסית העיר גדולה מאד. מעריכים אותה ב100,000 איש בשיאה. שטחה היגיעה ל1500 דונם.

קיסריה המוסלמית: ב640 נכבשת קיסריה ע”י הערבים, לאחר מצור של שבעה חודשים. תחילה קיסריה אינה אטרקטיבית – בכתיב מעוויה, החליף האומאי הראשון הנחיה שלא לרכוש אדמות בתחום קיסריה, כיון שהאדמה ביצתית. אך בהמשך יחס זה משתנה, ומתחדש הישוב במקום. הערבים סותמים בכוונה את הנמל הפנימי ביותר, ובונים שם שכונה. פרנסת העיר גם בכתישת שיש לסיד. הכנסיה המתומנת כנראה הופכת למסגד.

מוקדסי במ10 מתאר העיר באטרקטיבית ביותר: “..על חוף הים הביזנטי אין עוד עיר יפה ממנה, ראויה לתהילה ומשופעת בכל טוב כקיסריה. יש בה שפע של מותרות והיא מלאה במוצרים שימושיים, מיקומה נח ופירותיה מעולים. וכמו כן מפורסמת בשל חלב התאואים (ג’מוסים) ולחמה הלבן. העיר מוגנת על ידי מבצר בלתי חדיר שחומותיו מקיפים את אזורי המגורים, מי השתייה לתושבים באים מבארות ובורות מים ויש בה מסגד יום השישי המפואר..”

תאור דומה בכתבי הנוסע הפריס נאסר חוסרו: “קיסריה היא עיר נאה, יש בה מים זורמים, תמרים, עצי תפוז, ומיני לימונים. לה חומה חזקה ובה קבועים שערי ברזל ולה מעינות מפכים. מסגד יום ו’ שלה יפה למראה, ולעיני המתפללים במסגד הנשקף לים”.

בהתאמה נתגלו ברובעי המגורים הרבה מחסנים מרוצפי פסיפס עם שקע, ואולי היו אלו לאחסון גרעיני החיטה הלבנה. ערב הכיבוש הצלבני העיר פרחה ממסחר. נתגלו בה קנקנים רבים, וכן מטמון כלי מתכת.

בימי המוסלמים מוחזרו הרבה מפסלי העיר ולוחות השיש שלה לסיד. כנראה שכל מושבי התאטרון פורקו לשם כך כבר אז.

קיסריה הצלבנית:

1099 גוטפריד מבויון סועד עם חמיר קיסריה וכורת חוזה עימו, כדי לשמור רוב כוחותיו לקרב על ירושלים. אך בסוף הארוחה הוא מת בפתאומיות. (גרסא אחרת: מת מירי חץ בעכו..)

1101 בלדווין אחי גודפרי סבר (וכנראה בצדק..) כי אחיו הורעל, וכובש העיר לאחר שבועיים של מצור, וטובח תושביה, כולל במסגד העיר. שלל הכיבוש כולל כמויות גדולות של פילפל,  אך יותר חשוב – את “הגביע הקדוש”.

ה”גביע הקדוש” מקיסריה: לאחר כיבוש העיר ב1101 צלבנים מגנואה מוצאים כלי זכוכית ירוק שזוהה כ”סאן גארל” – הגביע הקדוש, כלי היין שכביכול שימש את ישו בסעודה האחרונה, ונוספו לו אגדות רבות נוספות(6). עד היום הוא מוצג בגנואה, בכנסית ס. לורנצו, שם הוא ידוע כsacro catino, האגן הקדוש.

הגביע נבזז בהוראת נפוליאון לאחר שכבש את איטליה, אך אח”כ הושב לגנואה, אם כי שבור. אז גם הוכח שהוא לא מאמרלד, אלא זוהי זכוכית ירוקה ממצרים.

המקום בו עמד מסגד העיר הופך לקתדרלה המוקדשת לפטרוס(7). המקום היה למושב ארכיבישוף. כנסיה שניה שמוקמת בעיר ע”י יוצאי גנואה מוקדש לקדוש גנואי – ס. לורנצו(8). הם גם מקבלים חזקה על שליש מהעיר.

1108 מעמדה של קיסריה מועלה לדרגת סניורה עצמאית, כשתחומי נחלתה מעתלית ועד נחל פולג, ולמזרח עד מורדות הכרמל והשומרון. שיטחה מגיע ל120 דונם, ומספר תושביה מגיע לכ5000, וכולל מיעוטים של נוצרים מזרחיים, יהודים, ואף מוסלמים. עם זאת היא פחות חשובה מבתקופה המוסלמית – אמות העיר ונמל העיר לא מתפקדים, והמסחר בה מוגבל.

המזח הצלבני: מצפון לנמל קיסריה ההרודיני השקוע כנראה בימי הצלבנים מוקם מזח המורכב מ60 עמודי בנין בשימוש משני. תאריכו של המזח אינו ודאי. לדעת אבנר רבן המזח נעשה ע”י ג’זר פחה כאשר הוא שדד עתיקות העיר בשיטתיות!!

1173 בנימין מטודלה מבקר בעיר. לפי עדותו “העיר יפה וטובה על שפת הים.. מתגוררים בה מאתים יהודים ומאתים כותיים”.הוא גם מזהה העיר עם גת המקראית.

אתרי קודש נוצרים בקיסריה הצלבנית: צלינים של התקופה הצלבנית ממשיכים לזהות אתרי קודש נוצרים בעיר. סמוך להיפודרום הוקמה כנסיה בה הופקדו עצמות קורנליוס (!!). האובליסק בהיפודרום עצמו זוהה כ“שולחנו של ישו”; שני העמודים הקטנים שלידו זוהו כ”נרות האדון”.

1187 לאחר קרב קרני חיטין העיר נכבשת ע”י סלאח א-דין כמעט ללא קרב.

1218 (כנראה לאחר הסכם) קיסריה מיושבת מחדש ע”י אבירים צלבנים, וגי דה בריאן מתחיל לבצר מחדש העיר. הוא מתמקד בבנית המצודה שעל המזח הדרומי.

1220 קיסריה מותקפת ע”י אלמלכ אל מועטם עיסא. לאחר ארבע ימי לחימה הצלבנים מתפנים דרך הים. המוסלמים מחריבים המצודה.

1251 לואי הט’ מבצר שוב העיר, ובקנ”מ גדול. חומה של 1600 מ’ תוחמת שטח של 120 דונם, והשתמרותם מרשימה עד היום. ההיסטוריונים מפארים את חלקו של המלך בבניה עד כדי השתתפות אישית: “המלך נשא אדמה מהחפיר לסל”; “המלך נשא על גבו את האבנים ודברים אחרים הדרושים לבניית החומות”. על אף הבניה המרשימה העיר עומדת בביצוריה 15 שנה בלבד.

1265 בייברס מסתער על העיר. למרות שהביצורים יעילים מאד, ממודיעין הוא לומד שפשוט אין מספיק לוחמים בפנים, והוא מתקיף העיר בו זמנית בסולמות מכמה מוקדים.. לאחר שישה ימים נכנעים גם הלוחמים שבמצודת הנמל (המסעדה כיום), ונוטשים העיר דרך הים. בייברס מבצע הרס שיטתי של העיר, וסותם החפיר. בהמשך יבצע מדיניות זו גם בארסוף, יפו, ואשקלון.

קיסריה בעת החדשה:

שוד העתיקות: בימי הביניים וימי השלטון התורכי עתיקות קיסריה נשדדו בקנ”מ רחב. הקרבה לים אפשרה שוד של פסלים גדולים, שרד דרך הים היה ניתן לשנע אותם. יש הערכה שהעמודים בכנסית סט. מרקו בונציה מקורם בקיסריה!, ולדעת רבן “מזח העמודים הצלבני” בעצם הוקם ע”י ג’זר פחה כששדד את קיסריה בשיטתיות. חאן אל עומדאן (אכסנית העמודים) בעכו למשל, מורכבת כולה מעמודים שדודים מקיסריה. עמודיה מעטרים גם המסגד הגדול ביפו (אחמדיה).

סוקרים ממ19 מתעדים כיצד הבוסנים במקום התפרנסו ממש ממכירת אבנים מעתיקות קיסריה. שומכר ב1888 מתעד את ה”תעשיה”, ומציין כי הוא פעיל במיוחד בהיפודרום, שם היו אלפי אבנים מסותתות. הרבה הלכו ליפו. חלוצי חדרה גם הם קנו אבנים לבנין חדרה. בראשית מ20 היתה זו תעשיה של ממש. ד”ר ראש שסקר התופעה בימי המנדט רשם: “אבו-חסן.. לפני שנים רבות מצא גוף של אדם ענק, קרוץ משייש לבן. הוא הלך לחיפה, קנה בקהילה הגרמנית מסור מיוחד, וניסר בו את הגוף לחלקים. מלאכת הניסור נמשכה שבועות מספר. מחלקים אלה, אומרים, הותקנו לאחר מכן מצבות וצלבים.. מי ימנה את מספר הפסלים שמכר, מהם שלמים, מהם חצאים, מיספר העמודים.. והכול בזיל-הזול, תמורת בישליק או שניים”. במקום אחר הוא מספר על אחד עזיז, שהגיע לקיסריה הבוסנית בחוסר כול, ונהיה עשיר דרך מכירת עתיקות קיסריה. לקוחותיו מנו רוקפלר הצעיר, מורגאן, ואנשי הקונסוליה האמריקאית בחיפה..

1586 הנוסע הפלמי זואלרט מתאר העיר: “בין החורבות הבלתי מרשימות מתגוררים עתה רק כמה נפשות עלובות וערבים החיים על שוד”.

1630 הנוסע הפרנציסקני איוג’ין רוג’ה מתאר את קיסריה: “כיום זהו ישוב דל המשמש קרבן למעשי שוד תכופים.. במקום רק כמאה משפחות של מוירים (מוסלמים) ושבע עד שמונה משפחות של יהודים, המתגוררים בבתים דלים בקצה המזרחי של קיסריה. הם הרחיקו את מגוריהם מפחד אבירי מלטה העולים מאוניותיהם למטרות שוד ותפיסת עבדים. מסחר היהודים הוא בצמר גפן, שמן זית, שמן, שומשומין, וחיטה. הסחורה באה מבפנים הארץ, והקונים הם יוונים המגיעים מקושתא בדרך הים”.

סה”כ מקורות ממ18-19 מתארים קיסריה כמקום חרב, נידח, דוחה, ומסוכן בשל שודדים התוקפים מבקרים. תרמו לכך גם מיקומו בין ביצות וחולות נודדים. המבקרים במקום מדגישים את חורבנה הנוכחי אל מול פארה בעבר. כך למשל משלין (1848): “נדדתי בין החורבות לבדי. במקום לא היתה נפש חיה ולעולם לא אשכח את הרושם העז שעשו עלי הבדידות, השקט, והשממון המוחלט ששררו במקום”.

את סיבת חורבנה של קיסריה היטיב לתאר ג.א. סמית – כל עוד העיר היתה בשלטון שחיוני לו הקשר למערב, העיר פרחה, והתגברה על תנאי הישוב הגרועים במקום. אך ברגע שהיתה בחזקת המוסלמים, שלא היו יורדי ים, וגם לא יחסו לקשרים עם המערב, ירדה העיר וסופה שהפכה לעיי חורבות.

הכפר הבוסני בקיסריה:

1878 הקיסרות האוסטרו-הונגרית פולשת לבוסניה. המוסלמים שקודם התעמרו בנוצרי המקום, חוששים מנקמה, ובסיוע הסולטן התורכי בורחים לא”י (התורכים תומכים בהם, כדי לישבם באזורים אסטרטגים באימפריתם). חלק מתיישבים בפרדס חנה, אך בשל הקדחת כעבור שנתיים (1884) הם עוברים לקיסריה ומקימים בו כפר בשם “קיסאריה”. בשיאו מגיע הישוב ל15 בתי אב, ושני מסגדים. הם מתפרנסים מחקלאות ושיווק מועט דרך הים. בהדרגה מתישבים במקום גם מוסלמים מקומיים, וכן חלק מהבוסנים עוברים לחיפה. ב1948 מופסקים החיים המוסלמים במקום. הם עוברים בחלקם לבקה אל גרביה, ולאתרים ביהודה ושומרון. חלק מהבוסנים התישבו ביאנון שממזרח לשכם, שבתיהם עם הגגות רעפים האדומים בולטים בארכיטקטורה הערבית המקומית עד היום.

1913 אחמד בק, בוסני החי בקיסריה, מאכיל את יוניו, ועל אחת מהם הוא מגלה מכתב מוצפן של ניל”י רשת יהודית המסייעת בחשאי לבריטים. הדבר מוביל לחשיפת הרשת, כולל מעצר שרה אהרונסון ועינוייה, עד שהתאבדה.

* לפי נחום שגיב לפני בא הבוסנים היה כפר יווני-אורתודוקסי באזור ההיפודרום המזרחי, והוא ננטש עם בו הבוסנים. שרידיו הם שני מבנים והשער שרואים מהכביש!! יתכן גם כי האפסיס הנוסף בקתדרלה הצלבנית באזור הנמל הוא של הכנסיה של קהילה זו (לפי פורת!).

1940 ליד עתיקות קיסריה (בדיעבד – על חלקה הדרומי..) מוקם קיבוץ שדות ים. הוא נודע אז בדיג, וכיום בעיקר ב”אבן קיסר”. ניתן לאכול בחד”א של הקיבוץ!!. ענת 052-8795084.

בין חבריו הסופר אהרן מגד, אך יותר נודעה -– חנה שנס. עולה מהונגריה שנקראת לצנוח באירופה ולסייע למרד בנאצים. אלא שהיא נתפסת ומוצאת להורג. במהלך שהייתה בקיסריה היא כתבה כמה שירים, הידוע שבהם:

אלי, אלי

שלא יגמר לעולם

החול והים,

רשרוש של המים,

ברק השמיים,

תפילת האדם.

תולדות המחקר

1873 – סקירה ראשונה של האתר ע”י קונדר וקיצנר. אחריהם יסקרו את האתר רפלי ורייפנברג.

1945 – עורי חופר את בכנס.

1951 – באקראי תוך סיקול שטח מתגלה פסל הפורפיר בשדות. חפירות ייבין במקום חושפות קטע רחוב ביזנטי והפסל שיש הגדול.

1959-1963 – משלחת איטקלית ממילנו חושפת בעיקר את התאטרון.

1960-2 – נגב חושף בעיקר את הביצורים הצלבנים ועוד מבכנס, והחומה הצפונית.

1963 – נחשפים קטעים מהאמה הגבוהה כולל כתובות.

1971 תחילת פעילות משלחת משותפת, בראשות בול, ומ1989 בראשות הולום.

1975-9 לוין ונצר חופרים בעיר הצלבנית ובארמון הורדוס על השונית.

1992-8 חפירות רשות העתיקות בראשות פורת, ובמקביל משלחת של א. חיפה בניהול פטריך.

למערך ההדרכה בגרסת PDF (ללא התמונות) לחץ כאן

לריכוז ציטוטי יוספוס (עברית ואנגלית) על הרודיון לחץ כאן

גילוי קבר הורדוס בהרודיון

נקודות בעלות ענין לאורך ציר 367 העולה ממושב אדרת לגוש עציון:

“גבעת הקרב”: מ14 לינואר היה הגוש מנותק ותחת התקפות. מפקדו, עוזי נרקיס, שלח הודעות חוזרות חוסר חמור בתחמושת ועל פצועים, כולל 3 קשה. המפקד הקודם של הגוש, דני מס, חש שעליו להגיע מהר, ותכנן לצאת בליל ה15 לינואר. אלא שיציאה באיחור רב וטעות בניווט הביאה לדחית היציאה ללילה שלאחריו.

התעלומה הגדולה היא מדוע בחר דני את הציר העולה דרך צוריף-ג’בע, למרות שכמפקד הגוש ידע שיש שם ריכוזי ואימוני ערבים עם נשק, ובדיעבר מסתבר כי היה שם מחנה אימונים של ממש(!).

כמו כן הוא לא קיבל הידיעה כי הבריטים פינו את הפצועים קשה כבר ב15 לינואר (!)

גם היציאה בליל ה15-16 התחילה באיחור, ורק ב23:05 הם היו בהרטוב. היה ברור כי כשרק יהיו בג’בע יפציע כבר אור ראשון. עם זאת דני התעקש לצאת ויהי מה, מעריך כי גם אם יתגלו, עד שהמקומיים יזעיקו כוחות (“פזעאה”) יעברו למעלה משעתיים והוא יגיע לגוש.

עם היציאה מבית ג’ימאל חייל אחד נוקע רגל. התנועה מתעכבת, ובבית ג’ימאל דני מחליט לפנות הנקוע עם שני חיילים.

ב5:30 הם מגיעים רק3 לפאתי צוריף ומתגלים. היו כמה אגדות סביב הגילוי, אך העדות המוסמכת היא שהסיירים בראש הכח נתקלו בשתי נשים מקוששות זרדים, והן הזעיקו את אנשי הכפר (עדות של אנשי הכפר עצמם!). תוך דקות הם כותרו ע”י 120 ערבים חמושים. נוצרו יריות מטווחים רחוקים, כאשר הערבים מחכים לתגבור. הנ”ל הגיע עד אמצע היום מרחבי הר חברון + בדואים ממדבר יהודה. מטוסי שירות האויר דיווחו על 400 ערבים בואדי ג’דור. (ז”א מטוסינו טסו מעל באין מפריע, אך ללא יכולת לסיע!!).

הכח היהודי רצה לסגת לגבעה (נ”ג 603), אך בדרך לשם הסתבר כי יש שם כבר ערבים. נוצר קרב ב”גבעת הקרב”, שם כותרו מכל עבר, ונלחמו עד לכדור האחרון.

גורי היה בחו”ל בזמן קבלת הידיעה על נפילת כח זה. הוא הנציח הקרב בשירו “הנה מוטלות גופותינו“.

הגוש יחזיק מעמד עוד חמישה חודשים, ויפול רק ב14 למאי, באותו יום ממש בו בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל..

העדות המפורטת ביותר לגורל הל”ה היא של הקצין הבריטי היימיש דוגין, שלאחר הקרב אסף הגופות והביאם לקבורה, והעביר מכתבים שמצא לבני משפחת הנופלים. ב2008 פרסם אריה יצחקי (אריאל 183-184) מחקר המסכם הנושא.

• ואכן מול “גבעת הקרב” רואים את צוריף אשר כנראה משמרת את השם “בית צור” בו החולל קרב גדול בין יהוה המכבי לליסיאס  היווני, בו הראשון ניצח (165 לפנה”ס). היא נפלה לידי בכחידס, אך שמעון התרסי כבשה שוב. היא היתה לעיר גבול מול האדומים עד התפשטות החשמונאים דרומה בימי יוחנן הורקנוס. שרידיה מזוהים בח’ טובייקה, הנמצאת דר מז לצוריף, בפאתי חלחול.
• מהכפר צוריף יצאה גם חולית טרור שפעלה בשנים 1997-1998. היא רצחה החייל שרון אדרי, וביצעה הפיגוע בקפה אפרופו בדר בן גוריון בתל-אביב. ב2005 נלכד ראש החוליה.
• בהמשך העליה עוברים בכבר ג’בעה. בהמשך עוברים ליד צומת ובה פניה ל“גבעות” שאינה אלא התנחלות המעברתת את שם הכפר הערבי שעברנו קודם.. חיות בו 14 משפחות, בקרוונים..
• אחרי אפרתה הכביש עובר בכפר חירבת א-דיר (לדעתי משמר זכר המנזר בהרודיון ובואדי חריטון!), ומול הרודיון בשולי רפידא.

מחקר הרודיון

יוספוס: מתאר את הרודיון:

א.      צורתה כצורת שד.

ב.      נמצאת 60 ריס מירושלים (כ11 ק”מ).

ג.        חלק עליון מוקף מגדלים, עם מאתיים מדרגות גישה, בניינים רבים בעיר תחתית, ואמת מים.

שם ערבי: “ג’בל אל פורדיס” – “הר הפרדס”, למעשה משמר שתיים מאותיות השם המקורי (ר,ד). מה עוד שתעודות מרד בר-כוכבא מלמדות שאז הוא כונה “הרודיס”, ואז יוצא ששלוש אותיות השתמרו!.

=> אין ספק כי הרודיון נמצאת כאן, אך היכן קברו של הורדוס? יוספוס מתאר בהרחבה את לווית הורדוס וקבורתו במקום. היכן הקבר יכול להיות?[1]

1743 פוקוק נותן תאור גראפי ראשון של האתר. כנראה גם הראשון לזהות אותו, אך הרוב סבור כי רובינסון היה הראשון לזהות את האתר, ב1838. שמו הערבי  – “ג’בל אל פורדיס” שימר במידת מה השם העתיק. (מזרחה לאתר – כפר זעתרה הבדואי)

1863 דה-סוסי מחפש את קבר הורדוס במבנה עגול בעיר התחתית (כיום ברור שזהו פביליון של בריכה שהיתה בעיר התחתית, שבתקופה הביזנטת הפך לקולומבריום!).

1962-1967 חפירות קורבו מטעם הפרנציסקנים, בעיקר בעיר העילית.

1967-1970  חפירות פרסטר בארמון ובמיוחד בבורות מים ומנהרות שנוספו להם בימי מרד בר-כוכבא.

1970 תחילת חפירות נצר במקום. נצר מניח שכל צורת האקרופוליס היא להיות נפש, אך היכן הקבר עצמו?

א. מתחמים עגולים גדולים מאפינים מתחמי קבורה מלכותיים, כגון של אוגוסטוס והדריאנוס ברומא. כלל האקרופוליס בהורדיון היה ארמון, חוקרים שונים הציעו שהקבר נמצא בתוך המגדל המזרחי. נצר פוסל הצעה זו מתוך תובנה שהורדוס לא התכוון להיקבר באקרופוליס, שאז המקום יהיה טמא טומאת מת, ומשפחתו לא תוכל להנות מהמתחם. אם כך עליו להיות בעיר התחתית=>

ב. בין העיר התחתית להר הוא מזהה משטח צר וארוך. תחילה נצר שיער שזהו היפודרום. במרכזו אף הוא מזהה מבנה במתחם הצפיה של משפחת המלוכה. אלא שמדידות מגלות שרוחב המסלול הוא 30, והיפודרום צ”ל לפחות 50 מ’ רוחב. אם כך נצר מציע שזהו מסלול הלוויה, וסופו בקבורה במבנה שבקצה המערבי של המסלול. המבנה מסתבר כמבנה מונומנטלי, בסביבותיו מתגלה שברי אפריז דורי, ולידו אף מקוה טהרה (!), והכול מימי הורדוס. אך ללא שום קבורה.. בחזית המבנה בריכת השתקפות המעידה על פאר, אך לא כל קבורה. יתרה מכך, בתקופה הביזנטית נבנית כנסיה מעל כל המתחם. נצר משער כי המסלול והמבנה קשורים לקבורה (תהלוכה +הכנת המת??), אך קבר – יוק!.

ג. ב2005 נצר מציע להתיחס לחפירת שוד אנונימית שבוצעה בדופן ההר תקוה לאתר אוצרות ממגילת הנחושת. החפירה חשפה קיר אלכסוני המדפן את ההר. נצר סבר שאולי קיר הדיפון הגן על דרך היוצאת מהמדרגות לכיוון מאוזולאום שנמצא מתחת למגדל המזרחי. מסיבה זו הוא מתחיל דוקא בפינה הדר מז חפירה בתקוה למצא קבר. חתכים ראשונים עקרים, אך החתך שמבוצע צמוד למדרגות מעלה ממצאים.. ובאפריל 2007 הוא מכריז על מציאת קבר הורדוס.

* המשך החפירות מלמד שבמקום היה מאוזולאום בגובה 22 מ’, בסיסו רבוע, ועילו עגול. שלוש שברי עיטורי אבן דמויי אורנות מלמדת על קרבה בין עיטורי המאוזולאום לקברים נבטים (קיפרוס, אם הורדוס, היתה ממוצא נבטי).

* המאוזולאם נהרס ונשדד עוד במאה הראשונה לסה”נ (אחרים מציעים – ע”י מורדי בר-כוכבא, או גם ע”י הנוצרים בשל דימויו השלילי בבשורת מתי). אני אישית חשפתי טאבון שתוארך לימי המרד, שנבנה על גבי שבר מהמאוזולאום..

* זהו גם סיפור מרתק של התמדה ועקשנות, מצידו של נצר, לחפש במשך 35 שנה את הקבר, ולמצא אותו בגיל פנסיה (גיל 70).

* מהחפירות נצר העריך שכל דפנות ההר בשלב מסוים כוסו אדמת מילוי, בנפח כולל של 450,000 קו”ב..

עדכונים ממסיבת העיתונאים של נובמבר 2008: במסיבת העיתונאים נצר הציג גילוים חדשים מאז הגילוי הראשוני. עיקרם:

א.      המאוזולאום אינו רבוע ובעל חזית חצי עגולה (כפי שסבר תחילה), אלא רבוע ומעליו עגול (כפי שאני סברתי מההתחלה).

ב.      נמצאו עוד שני סרקופגים!!. בניגוד ל”אדום” הם נמצאו פחות שבורים ובריכוז באחת מפינות המאוזולאום. לדעת נצר הם האחד היה של מלתקי, אישתו השישית של הורדוס, אשר כונתה גם “האישה השומרונית”. היא נפטרה כמה חודשים לאחר הורדוס, ברומא, והיות ובנה הוא ארכלאוס, סביר שהביא אותה לקבורה ליד אביו. את הסרקופג השני זיהה נצר כשל גלפירה, אישתו של ארכלאוס, אשר נפטרה בשנת 5, ולכן ארכלאוס  דאג לה לקבורה מסודרת.

ג.        מעבר למעלה המדרגות נחשף תאטרון קטן, ובחלקו העליון חדר פרטי (“לוג’יה”), ובו ציורי קיר (סקו) כולל תאור נוף ודמויות פיגורטיביות. נצר מציע שהוא הוקם לאירוח של אגריפה שביקר את יהודה בשנת 15-.

ד.       כל צידי ההר, כולל התאטרון, כוסו במכוון בשפכים כדי לתת לכל ההר מראה אסתטי של נפש ענקית, בהוראת הורדוס לקראת מותו. כאשר משנה ההר את צורתו, בתאטרון נבנים חדרים דלים של פועלים, כולל טאבונים, ומתחת ל”לוגי’ה” נחשפו שתי חרותות. האחת ביוונית אומרת “ממורריון און  אאי אמוטיני אמ..” אולי “קבר שאמנון שילם עבורו לעולם ועד“.יתכן וזהו בנאי שהתלוצץ עם חבריו, או השווי. שיודע לקרע ביוונית. ואכן מתחת א”ב ביוונית, בכתב ראי.. כתובת נוספת, בארמית, מנציחה את אביו של כותב הכתובות.

ה.      חפירות אלו מלמדות כי אל התאטרון ניגש מעלה מדרגות אחר, בזוית מעט שונה ממעלה המדרגות שרואים כיום!

ביב: קדמוניות  138 (תש”ע).

שאר פרטים על הרודיון

• לפי יוספוס הורדוס נלחם באזור זה נגד צבאות מתתיה אנטיגונוס. הוא ניצח אותם, אך נאלץ להמשיך להמלט למצדה ואדום. “לימים הקים במקום יישוב, זכר לנצחונו.. וקרא לו הרודיון”. (הנצחון המכריע נגד אנטיגונוס יהיה רק יותר מאוחר, בירושלים! אך לדעת נצר הורדוס החליט להקים את הרודיון כדי להנציח את נצחונו על אנטיגונוס).
• המקום היה בשימוש על ידי היהודים בעת המרידה הגדולה נגד הרומאים. בימיהם כנראה הוסב טרקלין הארמון לבית כנסת. הם גם כנראה מוסיפים חלק מהמנהרות התת-קרקעיות. בחפירות התגלו עשרות מטבעות מימי המרד הגדול.
• ע”פ תעודות בר-כוכבא היה ב“הרודיס” מחנה פיקוד. אכן במנהרות הרודיון נתגלו מטבעות מימי בר-כוכבא, ומניחים שהם הוסיפו חלק ממנהרות. בחפירות נתגלה מטמון 800 מטבעות משלושת שנות המרד (!!!).
• מימי המרידות גם אבני דרדור רבות. דומות להם נמצאו גם במצדה. הם כיום מקובצות לצד תחילת העליה לאתר
• 
• בבית המרחץ נתגלו ריצופי אופוס סקטילה, ופרסקאות המלמדים על חיקוי של הסגנון הפומפיאני הראשון והשני. נתגלו אף עיטורי ציפורים. בבית המרחץ העיר התחתית נתגלה אף שבר פסל שיש המתאר סילנוס!.
• בהרודיון התחתית אותרו שלוש כנסיות. לכל המתחם אין שום אזכור במקורות התקופה הביזנטית, אך יתכן והתפתח בזיקה לשכן המפורסם, חריטון, שהתישב במערה בנחל תקוע, והפך למושא הערצה. מקור ממ14 מצהיר כי אבדוקיה התקינה מושבה למצורעים אשר כונתה “פורדיסיה”. מכך מציעים כי המתחם בהרודיון היה בעצם מתחם למצורעים.
• מבריכות שלמה היתה אמת מים שהזינה את בורות הרודיון, והיא מוזכרת בכתבי יוספוס. המרחק האוירי הוא כ6 ק”מ והיא יורדת סה”כ כ30 מ’. האמה לעיתים בנויה ולעיתים חצובה, והיא נעלמת 800 מ’ לפני הרודיון. ככל הנראה היא הזינה הבריכה בעיר התחתית ובעזרת חמורים העלו מים לבורות התת קרקעיים של מבצר ההר.         החשוב בה לתיארוך שהיא אינה קודמת לימי הורדוס ואינה מאוחרת ל70  ולא נעשו בה תיקונים רבים משמע הטיח שלה אורגינלי מימי הורדוס. על בסיס סוג הטיח שם מתארך פורת אמות אחרות!.  ד’ עמית זיהה אמה נוספת דרומית יותר הנעה מעין ארטס לואדי חריטון. לדעתו יתכן וגם היא במקורה הרודיאנית והשקתה אזורי חקלאות באזור ההוא. יותר ברורים סימני השימוש המאוחר של התקופה הביזנטית והממלוכית.

בריכות שלמה

הגבוהה הוזנה ע”י ביאר והזינה את האמה הגבוהה. האמצעית הוזנה ע”י אמת הערוב. התחתונה הזינה את האמה הנמוכה. הוזנו גם ע”י עין צ’אלח ועין בורק שמעליהם וע”י עין פרוג’ה ועין עיטם שמתחתם,  וגם ע”י מי נגר מתועלים מהמישור מעל. סה”כ קיבולת של 300000 קו”ב (פי שניים מהכמות שיכלו להזין אותו בשנה).

להערכת החוקרים באמצעים אלו ניזונה ירושלים ב50000-60000 קו”ב בשנה.

==================

ציטוטים מיוספוס על הרודיון:

א. צורת המקום

“במרחק שישים ריס מירושלים בנה  תל, מעשה ידי אדם, שצורתו צורת שד, וקרא גם לו בשם זה [הרודיון], אך עיטר אותו ביתר פאר. את ראש התל הקיף במגדלים עגולים, ועל השטח המוקף מגדלים אלה בנה ארמון מפואר מאד: לא רק מראה החדרים בפנים הארמון היה מרהיב ביופיו, אלא גם הקירות, הכרכובים והגגות בחוץ היו מעוטרים בעושר  רב. בהוצאות עצומות הביא שפע של מים ממרחקים, ומכיוון שהתל היה גבוה למדי, על אף היותו מעשה ידי אדם, בנה בעליה לראשו מערכת מדרגות, מאתים במספר, משיש בוהק בלובנו. למרגלות התל בנה ארמונות נוספים, לאכסן בהם את רכושו ולארח בהם את ידידיו; וכך דמתה המצודה בכל אשר הכילה לעיר, אך שטחה לא עלה על שטח של ארמון.” (מלחמת א כא י).

ב. תהלוכת קבורת הורדוס

“ארכלאוס לא החסיר שום פרט לתפארת הקבורה. הוא הוציא כל דבר ביקר מארמון המלך להובילם לכבוד המת: מיטת המת היתה כולה עשויה זהב טהור, משובצת באבנים טובות ופרוש עליה מרבד ארגמן רקום בשלל צבעים. על המרבד היתה מונחת גופת המת עטופה בארגמן, העטרה לראשו ועליה זר זהב, ולימינו שרביט המלוכה. סביב גופת המלך הלכו בני המלך וקרובי המשפחה הרבים, אחריהם שומרי הראש וגדוד התראקים, וגרמנים וגאלים, כולם חגורים את כלי נשקם, כערוכים למלחמה. לפניהם הלכו שאר אנשי הצבא על כלי נשקם, ובראשם מפקד הצבא וקציניו, ערוכים בסדר למופת, ואחריהם חמש מאות משרתים ועבדים משוחררים נושאי קטורת. גופת המלך הובלה למרחק מאתים ריס אל הרודיון ושם הוטמנה כמצוות המת. ובזה תמו דברי ימי הורדוס. (מלחמת א לג ח).

* 200 ריס הם כ37 ק”מ, שהם כהמרחק בין יריחו להרודיון. אלא שבקדמוניות נמסר שהמרחק הוא 8 ריס. כאשר לא מצאו את הקבר אשל ובן נון הציעו לאתר את הקבר ו”הרודיון האחרת” בדוק, מעל יריחו!.

ג. הרודיון במרד היהודי הגדול

מלחמת ד ט ט מלמד כי לאחר כיבוש ירושלים נותרו מצדה, הרודיון, ומכוור בידי היהודים. הללו נכבשו לאחר שנת 70. על כיבוש הרודיון יוספוס מוסר בקצרה:

(לאחר כיבוש ירושלים) נשלח לוקילוס באסוס לארץ יהודה כלגאט, קיבל את הפיקוד על הצבא מידי קראליוס וטיליאנוס והשתלט על מבצר הרודיון ועל חיל המצב שבו. (מלחמת ז ו א).

מדברי יוספוס משתמע קרב קצר או אף הסכם (שמחוני אף מתרגם כי המבצר נכבש “בשלום”..). העדות הארכיאולוגית מעידה על קרב של ממש.

A. Description of the Site

“And as he transmitted to eternity his family and friends, sodid he not neglect a memorial for himself, but built a fortress upon a mountain towards Arabia, and named it from himself, Herodium and he called that hill that was of the shape of a woman’s breast, and was sixty furlongs distant from Jerusalem, by the same name. He also bestowed much curious art upon it, with great ambition, and built round towers all about the top of it, and filled up the remaining space with the most costly palaces

round about, insomuch that not only the sight of the inner apartments was splendid, but great wealth was laid out on the outward walls, and partitions, and roofs also. Besides this, he brought a mighty quantity of water from a great distance, and at vast charges, and raised an ascent to it of two hundred steps of the whitest marble, for the hill was itself moderately high, and entirely factitious. He also built other palaces about the roots of the hill, sufficient to receive the furniture that was put into them, with his friends also, insomuch that, on account of its containing all necessaries, the fortress might seem to be a city, but, by the bounds it had, a palace only.” (Wars 1 21 10)

B. Herod’s funeral

“..and Archelaus omitted nothing of magnificence therein, but brought

out all the royal ornaments to augment the pomp of the deceased. There was a bier (=bed) all of gold, embroidered with precious stones, and a purple bed of various contexture, with the dead body upon it, covered with purple; and a diadem was put upon his head, and a crown of gold above it, and a secptre in his right hand; and near to the bier were Herod’s sons, and a multitude of his kindred; next to which came his guards, and the regiment of Thracians, the Germans. also and Gauls, all accounted as if they were going to war; but the rest of the army went foremost, armed, and following their captains and officers in a regular manner; after whom five hundred of his domestic servants and freed-men followed, with sweet spices in their hands: and the body was carried two hundred furlongs, to Herodium, where he had given order to be buried. And this shall suffice for the conclusion of the life of Herod.” (Wars 1 33 8 )

C. Herodium During the Jewish Rebellion

“so that as now all the places were taken, excepting Herodlum, and Masada, and Macherus, which were in the possession of the robbers..” (Wars 4 9 9)

“Now Lucilius Bassus was sent as legate into Judea, and there he received the army from Cerealis Vitellianus, and took that citadel which was in Herodium, together with the garrison that was in it..” (Wars 7 6 1)

למערך ההדרכה למצדה בגרסת PDF (ללא תמונות) לחץ כאן

לקובץ המרכז ציטוטי יוספוס על מצדה (עברית ואנגלית) לחץ כאן

מערך סיור למצדה

שעות פתיחה: אפריל-ספטמבר 8:00-17:00 (כניסה עד 16:00).

אוקטובר-מרץ 8:00-16:00 (כניסה עד 15:00).

תיאום בר-מצוה וארועים – 08-6584207; 08-6584208

תיאום חזיון אור-קולי – 08-9959333; בין מרץ לאוקטובר בימים ג’

וה’ ב20:00 – לקהל הרחב!.

* שביל הנחש נפתח שעה לפני הזריחה. שביל הסוללה -חצי שעה לפני הזריחה!

זהו צוק נישא 440 מ’ מעל מפלס ים המלח (רצפת הדרגה התחתונה של הארמון הצפוני היא בדיוק גובה פני הים). מצידו המזרחי הוא גבוה ב260 מ’, ומצידו המערבי

ב100 מ’. שטחו כ600 X 300 מ. (=80 דונם). מצידיו מתחתרים נחל מצדה מדרום ונחל בן יאיר מצפון.

רקע גאולוגי: הוא נוצר ב”הרסט” (התרוממות) חלקי  – בולט לכיוון מזרח וצפון. לכיוון מערב ודרום יותר התחתרות.. שיצרה את “נחל מצדה” לדרום ו”נחל בן יאיר” לצפון.  האבן היא דולומיט (סלע משקע ימי. לעיתים עם גוונים אדמדמים ומכונה “מיזי אחמר”; לפעמים אפור ומכונה “מיזי יהודי” (שכן כביכול קשה כעורפם של היהודים). בצידו המזרחי שכבות של חואר שבימי הרומים היו המסד לסוללה.

• הפעילות הסיסמית באיזור זה רבה, ורוב שחיקת שרידי מצדה הם מרעידות אדמה!.

האתר התפרסם יותר מכל מתאורי יוסף בן מתתיהו, שהמקום היה לזירת קרב בין אחרוני המורדים היהודים לרומאים במרד היהודי הגדול, ושלבסוף העדיפו מוות בהתאבדות מאשר ליפול לידי הרומים.

תולדות המחקר

זיהוי ההר נעשה לראשונה ב1838  ע”י רובינסון וסמית, אשר בתצפית טלסקופ מעין-גדי זיהו נכונה את “צוק א-סבה” עם מצדה.

ציורים ראשונים של המקום נעשו ע”י וולקוט וטיפינג כאשר ביקרו במקום ב1842.

בשנות העשרים והשלושים נודעו טיולי תנועות הנוער למצדה, ובמיוחד התבלט  שמריהו גוטמן בהובלת קבוצות לשם. האיסור של הבריטים לטייל במדבר יהודה וים המלח רק עשו את הטיולים יותר אטרקטיבים.

בשנות החמישים סקרו את ההר אהרוני וגוטמן.

בשנים 1963-1965 יגאל ידין מנהל חפירה כמעט בכל האתר[1], תוך שימוש בתשתית מהצבא (אהלים, תחבורה, ואפילו רס”ר אחד..). בחפירה משולבים לראשונה מתנדבים, שמאז יהפכו לנוף קבוע בחפירות. בצוות חברים מי שעתידים להיות דמויות מרכזיות במחקר הארכיאולוגי – אושיסקין, בן-תור, בהט, פרסטר, נצר, צפריר, כוכבי, קמפינסקי, שילה, משל, חכלילי, אמיר דרורי, בן-דב, מיכה לבנה, דונאיבסקי, מלכה הרשקוביץ, ואירגון ע”י יוסף אבירם.   גוטמן היה שותף החפירה, אך למעשה “הורד” לחבר צוות בלבד, ולא שותף בכיר לחפירה. הוא יקבל את תהילתו בחפירת גמלא, שתאותר לאחר מלחמת ששת הימים. חפירות נוספות נעשו ב1989, ולסרוגין מאז 1995.

ב1971 נחנך רכֶּבל לאתר, אך ידין התעקש שהמבקרים קצת יזיעו ולכן הוא הגיע כ90 מדרגות מתחת לפסגה=> מחוץ לתחום לנכים.

ב1995 היה שיא מבקרים במצדה (750,000) והמתנה ממוצעת לרכבל היתה שעה וחצי. הרשות החלה מתכננת רכבל חדש, שנפתח במאי 99

כיום שוב כ750,000 מבקרים באתר, אך ההמתנה אינה יותר מ20 דקות. מצדה נחשבת לאתר השני הכי מבוקר בא”י, אחרי הכותל.

ב2001 מצדה זכתה להיות האתר הראשון בישראל המוכרת ע”י האום כ“אתר מורשת עולמית”. אין לכך ביטוי כלכלי, ולהיפך – ישראל משלמת דמי השתתפות בקבוצה זו, כדי לממן המנגנון באום ואתרים במעמד דומה במדינות עולם שלישי.

ב2006 (?) נחנך מוזיאון היי טקי לממציאים הניידים שנמצאו במצדה, במימון שוקי לוי, מוזיקאי שעשה הונו מהיותו המלחין של “פאוררינג’רס”..

תולדות וממצאי ההר

תקופה מקראית: אהרוני סבור שהיתה נוכחות באתר גם בתקופות מקראיות, ואולי זוהי “המצודה” בה שהה דוד (שמ”א כד 22). העדות הארכיאולוגית לאור החפירות היא “חרסים בודדים, ממ10-7- (אנצ 990).

תקופה חשמונאית?: יוספוס  מציין כי היא נבנהת לראשונה ע”י “יונתן כהן גדול”

(מלח ז,ח,ג,(285)). אלכסנדר ינאי אכן בנה הרבה, אך הוא אף פעם אינו מכונה רק כה”ג אצל יוספוס. אם כך אולי זה יונתן אחי יהודה המכבי שהיה כה”ג (עדות עקיפה לימיו בקדמ’ ד 399)? כנראה שלא, כיון שבימיו מצדה היתה רשמית בתחום האדומים, וליונתן לא היו משאבים רבים.

לדעתי בכ”ז יתכן וזה יונתן כי נאמר עליו ששה במדבר תקוע והפקיד אוצרותיו אצל הנבטים, וודאי הכיר בחשיבות מבצר-מפלט משלו. יתרה מזאת – נמסר לנו כי יונתן נועץ עם זקני העם “לבנות מצודות במדבר”! (מקבים א,יב,38).

עדות ארכיאולוגית: לא ברורה. אין קרמיקה חשמונאית כלל, ואין ארכיטקטורה חשמונאית מובהקת. העובדה כי משפחת הורדוס ניצלה במצדה ב40- בזכות שטפון מרמזת שהיה לפחות בור אחד, אולי הבור הלא חפור בשקע המזרחי של ההר, שמקורו מזרחי. יש אמנם מטבועת חשמונאים, אך יתכן והובאו ע”י המורדים או דומה.

* אשל לומד מאוסטרקון חשמונאי ממורבעת המכיל הביטוי “והלכת מכאן למ[צדה]“, כי מצדה היתה בנויה כבר בימי החשמונאים.

* כנראה שחפירות חדשות חשפו שולי ארמון חשמונאי מתחת לארמון הצפוני, דבר שנצר הציע בזמנו. להשלים!! כמו כן – מתחת למחסן צפ’ מז’ התגלה מרחץ חשמונאי שיצא משימוש!!. להשלים!!

* משל מציע שאנטיפטרוס הוא שבנה במצדה לראשונה.

ימי הורדוס: ב40-בורח הורדוס, משפחתו, ו800 מלוויו למצדה מפני הפרתים ומתתיה אנטיגונוס (קדמ’ יד 361-362; מלח’ א 264, 267). הוא אינו מנוצח שם, אך כמעט ונאלץ לנטוש את המקום בשל מיעוט המים.

מלחמת א,יד,ח (תרגום ל. אולמן): “..את בני ביתו הקרובים ואת הנמרצים שבלוחמיו השאיר עימו, ועמם הגיע בשלום למבצר [מצדה]. שם הפקיד שמונה מאות איש לשמור על הנשים והשאיר צורכי מחיה מספיקים לימי מצור, והוא עצמו מיהר על פטרה שבארץ ערב.

מלחמת א,טו, א,ד: “כל אותו זמן צר אנטיגונוס על מצדה. אמנם נמצאו לנצורים כל שאר צורכיהם, אך המים אזלו והלכו; לכן היה בדעתו של יוסף, אחי הורדוס, לברוח עם מאתיים מאנשיו אל הערבים, מכיוון ששמע שמלכוס מתחרט על מעשי העוול שעשה להורדוס. ואכן היה [יוסף] עוזב את המבצר לולא ירדו גשמים עזים, שמילאו את הבורות מים בלילה שבו עמד לצאת לדרכו, והוא לא ראה עוד צורך בבריחה. הוא ואנשיו החלו להגיח ולתקוף את אנשי אנטיגונוס, פעמים בקרב פנים אל פנים ופעמים ממארבים.. בזמן הזה כבר הספיק הורדוס להפליג מאיטליה..הורדוס חילץ את בני ביתו ללא קושי ממצדה.

כשנהיה מלך הוא דואג לתקן את המצב ובונה מתחם מבוצר ומפואר, ועם מערכת אגירת מים משוכללת ביותר!. תיאור המבצר נמסר ע”י יוספוס כהערת אגב ארוכה במהלך המצור הרומי (ראה קובץ “ציטוטים”)

הביצור נעשה עוד בראשית מלכותו, כי לפי יוספוס המניע היה גם פחדו של הורדוס מקליאופטרה (התאבדה ב30-):

[הסכנה] האחרת שהיתה אף גדולה וחמורה מן הראשונה, [נשקפה מ]מלכת מצרים, קלאופטרה. שכן זו לא הסתירה את כוונותיה אלא באה ללא הרף בדברים עם אנטוניוס ודרשה שיהרוג את הורדוס, וביקשה שיעניק לה את השלטון על ממלכת יהודה. מפליא הדבר שאנטוניוס, אשר היה עבד נרצע לתשוקתו אליה, לנעתר מעולם לדרישותיה..

=> הורדוס ביצר את מצדה עוד לפני 30-!. כנראה בין 37- ל31-!!. מחזקת דיעה זו העובדה שכאשר הוא נוסע לרומא להצהיר על נאמנותו לאוגוסטוס לאחר קרב אקטיום, הוא משאיר את משפחתו במצדה!. אם זאת כנראה שהארמונות והמחסנים נוצרו בהדרגה ובשלבים יותר מאוחרים.            עובדה היא שכאשר מרקוס אגריפה בא לבקר אותו ב15-, הוא מראה לו כמה מבצרי מדבר (מכוור, אלכסנדריון, והרודיון, קדמ טז 13), אך לא את מצדה!!. אני יכול להניח מזה שמצדה טרם הושלמה, או לפחות לא הארמון הצפוני.

* בתאור נסיעת הורדוס לרומא ב31-, יוספוס כרגיל מוסיף קצת רכילות, ומציין שאת חלק ממשפחתו הותיר במצדה, אך חלק אחר בסרטבא. ולמה?: “שכן בגלל המריבות שבין מרים לבין שלום הן לא יכלו לדור בכפיפה אחת”.. (קדמ טו 184-185)

* יוספוס אף פעם לא מזכיר שהורדוס עצמו שהה בהר!!. יתכן והורדוס עצמו אף פעם לא השתמש בארמונות ותענוגות ההר!!!!

ימי המרד הגדול: לאחר ימי הורדוס ישב במצדה חיל מצב. הוא נשחט בראשית המרד ע”י המורדים (מלח ב, יז, ב), וזמן קצר לאחר מכן עולה למקום “מנחם בן יהודה, המכונה הגלילי”, ופורץ את מחסני הנשק במצדה ומחלק אותם למורדים (שם ח) ושב לירושלים. כעבור זמן קצר אלעזר בן-יאיר, קרוב משפחה של מנחם מוביל כמה יהודים הנסים למצדה (שם ט). שמעון בן גיורא מצטרף אליהם (ב, כב, ב) הם פושטים על עין גדי במהלך פסח בוזזים את האוכל, והורגים 700 מתושבי המקום (ד,ז,ב). בהמשך שמעון בן גיורא עוזב המקום ויוצר קבוצת ליסטים משלו (ד,ט,ג).

מיהם הסיקריים?

תנועה שהחלה בימי יהודה הגלילי בשנת 4-. עיקרה לפי יוספוס הוא שהשלטון לעם היהודי הוא בידי האל בלבד, וששלטון איש הוא חילול, ובמיוחד שלטון זר. יוספוס מכנה גישה זו “הפילוסופיה הרביעית”. עם כינון שלטון מושלים רומים בירושלים ב6+ מורדים הסיקריים ברומא, וארוע זה מונצח אף בברית החדשה:

מע”ש ה 37: וְאַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי הַמִּפְקָד וַיָּסֶת עַם רָב אַחֲרָיו וְגַם־הוּא נֶהֱרַג וְכֹל אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֵלָיו נָפֹצוּ׃

Acts 5:37: After him, Judas the Galilean appeared in the days of the census and led a band of people in revolt. He too was killed, and all his followers were scattered.

בימי הנציב טיבריוס יוליוס אלכסנדר נצלבים בניו של יהודה הגלילי, יעקב ושמעון (__), ובראשית המרד הגדול מנחם מנהיג את הסיקריים, אך במצדה מנהיג אותם אלעזר בן יאיר.

שמם מלמד יותר מכל על אופיים, והוא נגזר מהסיקה (לטינית sica), פגיון קטן שאיתו הלכו תחת בגדיהם. הם נהגו לפגוע בעשירים, אך לחלק רכושם לעניים כדי לזכות בתמיכתם.

* ידין בעקביות קינה את מורדי מצדה “קנאים” במקום “סיקריים”, למרות שיוספוס בעקביות קרא להם “סיקריים”..  בעבר זוהו הסיקריים עם הקנאים. מחקר של מנחם שטרן לימד שזו טעות, וכי הקנאים היתה קבוצה אחרת, שהתאפינה בכהנים, ופעלה רק בירושלים!. מסיבה זו הוסרו השלטים שפעם היו בהר ויחסו כל הממצא מימי המורדים ל”קנאים”.

* אני בכלל מעדיף הביטוי “מורדים”.. וזה גם יותר נכון, כי אם גרעין המורדים היה סיקריים, הרי שב73 כבר היו על ההר בליל של פליטים, כולל איסיים ושומרונים..

מלחמת ד,ז,ב: “הם החלו בפעולות נועזות ביותר. לעת חג המצות – שאותו חוגגים היהודים לזכר גאולתם מאז צאת מעבדות מצרים ושובם לארץ אבותיהם – פשטו הסיקריים על עיר קטנה הנקראת עין-גדי, ובחסות הלילה התחמקו מעיני האנשים אשר יכלו להיות להם למכשול. הם הפיצו [לכל עבר] את בעלי כושר הלחימה וגירשו אותם מן העיר עוד בטרם יוכלו לאחוז בנשק ולהתלכד; ואת החלשים מכדי לברוח, הנשים והילדים, שמספרם מעל 700, רצחו. אחר כך רוקנו את הבתים, שדדו את תנובת השדה שכבר הבשילה והעבירו את שללם למצדה.

שלוש או ארבע שנים לאחר כיבוש ירושלים יוצא פלאביוס סילבה, נציב יהודה, עם מינויו, לכיבוש מצדה, שעדיין נותרה עצמאית. הוא מופיע עם כל הלגיון העשירי, וכן כוחות עזר, סה”כ 9000 חייל. כח שכזה דורש משאבים רבים, ולפי בן-תור הכח צרך 16 טון אוכל ו26,000 ליטר מים מידי יום!, ולפי יוספוס שבוים יהודים מופעלים להבאת מזון.

כמה זמן לקח לכבוש את מצדה?: לרומאים אינטרס לכבוש המקום כמה יותר מהר. יוספוס מספר כי להקמת הדייק בן 7 ק”מ סביב ירושלים, וכן 13 מחנות, הדבר לקח לכוחות טיטוס שלושה ימים בלבד (!!). בן תור מעריך שלקח לרומים שבוע להקים שמונה המחנות והדייק, וכ25 יום להקים הסוללה. יתכן מאד כי שבוים יהודים הועסקו בכפיה בהקמת הסוללה (כך גם בסרט) אך זה לא נמסר ע”י יוספוס. חוקרים אחרים מעריכים את מהלך המצור בין שישה לשמונה שבועות בלבד (!)

מחנות המצור: מחנה א וג (הקטנים בצד המזרחי), הכילו כנראה קוהרטה (500 איש) כל אחת (מחנה א, מתחת לרכבל, שוחזר). מאחריהם מחנה ב’ הכיל כנראה חמש קוהרטות (=חצי לגיון)

בצד המערבי מחנה ו היה המטה, ובתוכו נבנה יותר מאוחר מחנה יותר קטן. דרומה לו מחנה ה. מאחוריו שרידי מבנים, כנראה קנבאות – חנויות לממכר מוצרים ושרותים. מחנה ז – מתאר יוצא דופן בשל הטופוגרפיה במקום. כנראה שימש גם לקוהורטה.

מחנה ב: הוא דוגמא יפה למחנה מתוכנן. יש לאורכו רחוב ראשי (via principalis), ובמרכזו מושב המפקד (praetorium), ובחזיתו במת המפקד (tribunal), ולידו מקום שאילתת האותות (auguratorium).

* במהלך הקמת הסוללה הרומים “ממסכים” בעזרת ירי מסיבי של בליסטראות (כעדות הריכוז ב1039). סביר כי ירו גם ראשי חץ מקטפולטות, אך לא התגלה ולו ראש חץ אחד כזה. סביר מאד כי הם נאספו בתום הקרב.

תאוריה יפה טוענת שהרומים היו להוטים לפגוע בסיקריים במצדה כיון שהם רצחו את תושבי עין-גדי, שם הרומים תכננו להפיק רווחים נאים מתעשית האפרסמון, אלא שהסיקריים הרגו להם את בעלי סוד הייצור.. מנגד מורדי הרודיון ומכוור לא עשו דברים דומים, וגם את היעדים האלה הרומי כבשו..

לציטוטים של תאור הקרב וסופו ראה קובץ Masada Quoates

מתי נפלה מצדה?: יוספוס מעיד כי מצדה נפלה במקביל לארועים שכיום מתוארכים ל73. אלא שהתגלתה כתובת המתארת חיי סילבה, והיא מלמדת שהוא ברומא ב73.. הכתובת אינה מזכירה את כיבוש מצדה, אך לאחר מכן סילבה מגיע למעמד קונסול (!), ונראה כי זה גם בזכות נצחונו במערכת מצדה

מתי ננטשה מצדה ע”י הרומים?: המטבעות המאוחרים ביותר ממצדה (למעט אלו של התקופה הביזנטית) הם ממ112\113. מזה מסיקים בן תור ואשל כי סביב שנה זו עזב הכוח הרומי את המקום. אלא שאם כן, כיצד זה שמורדי בר-כוכבא לא השתמשו באתר???

אשל מתרץ שהסוללה ביטלה את יכולת מצדה להגן על תושביה ולכן מורדי בר-כוכבא לא ניצלו אותה.

לדעתי הכח הרומי שהה במקום לפחות עד סוף מרד בר-כוכבא, אך לא נפלו להם מטבעות מהכיסים אחרי שנת 114…

אפשרות אחרת היא שהסוללה ביטלה את מערכת המים, ואז מצדה הופכת ללא יעילה.

תקופה ביזנטית: קירילוס מסקיתופוליס מעיד על אבטימיוס כי: “אחרי שעשה את דרכו במדבר הדרומי לאורך ים המלח, הגיע להר גבוה, מופרד משאר ההרים, המכונה מרדס. שם מצא באר מים חריבה,שיפץ אותה ונשאר במקום, וניזון מן הצמחים שמצא ומ[עשבי] המלוח. ולאחר שבנה שם לראשונה כנסיה, הנשמרת עד היום, והציב בה מזבח, יצא משם..”

במצדה אכן התגלה מבנה כנסיה עם חד”א צמוד, וב13 חדרי סוגרים עדות לנוכחות בתקופה הביזנטית. באחד מהם התגלה רליקווריום, אל נכון שהוטמן שם כארש הנזירים נטשו את המקום. הירשפלד מעריך הקהילה ב20 איש.

למרות החיבור המשכנע בין המקור לבין הממצא, יש המקשים על זיהוי אוטומטי בין השניים. די- סגני בתרגום קירילוס מעירה כי הממצא הארכיאולוגי הנזירי במצדה מאוחר לימיו של אבטמיוס, וכן שיתכן בכלל ואבטימיוס הגיע למרדס, היא חירבת אל-מירד, היא הורקניה..

סיור באתר:

שביל הנחש: מתואר במליציות אופינית ע”י יוספוס (ראה קובץ ציטוטים).

• כרגיל, יוספוס מגזים בציון מרחקים. אורך השביל הוא __, ולא “30 ריס” שהם 5.5 ק”מ. הוא מכיל כאלף ומאתים מדרגות.. ועליה בו משולה לעליה במבנה בן 86 קומות.. האמפייר סטייט בילדינג הוא 102 קומות, משמע חסר רק 40 מ’ כדי להגיד שזו עליה באותו היקף.. הפרש של 15% בסה”כ..

הרכבל: הראשון שהוקם היה למורת רוחו של ידין שצריך להרגיש את מצדה ברגליים. הפשרה היתה שהרכבל לא מגיע לרום האתר, ועדיין צריך לעלות 70 מדרגות. הדבר היה לברכה למוכרי השתיה.. אבל הפך ההר ללא נגיש לנכים. לקראת שנת 2000 השתרכו תורים של שעה וחצי לרכבל והבינו כי צריך רכבל חדש. הוא נחנך כאשר אינתיפאדת 2000 פרצה ונראה מיותר לכשנתיים, אך כיום מאד נח, אם כי לא מתנדנד כמו הישן.. הוא עולה ב3 דקות מ270- ל33+. הדבר משול לעלית מבנה של 86 קומות (האמפייר סטייט בלידינג הוא 102 קומות..

בית השער וביצורי ההר: חומת ההר היא חומת סוגרים, אורכה 1400 מ’ ובה 30 מגדלים וארבע שערים (מגדל אינו אלא סוגר עבה ובצידיו מעלה מדרגות). היא די תואמת כתבי יוספוס באמרו שבתוך החומה היו בתים, שהיקף החומה היה 7 סטדיות (185X7=1295 מ’), ושהיו ובה 37 מגדלים.

החומה מלאה, גם בקטעים בהם טיפוס לבמת ההר בלתי אפשרית, כנראה בשביל מראה אחיד. צידיה החיצונים של החומה טויחו טיח לבן וגובהה המקורי היה 4-5 מ’.

בבית השער בקצה שביל הנחש ריצוף ספסלים, וטיח המדמה ספינים. היה גם שער לכיוון הסוללה, שער לכיוון מקורות המים, ושער לכיוון דרום.

* גודלה של מצדה הוא 80 דונם.

מחצבה: לצרכי בניית האזור הצפוני. המחצבה נועדה להיות חפיר, אך הוא מעולם לא הושלם.

מחסנים: לא כולם נחפרו. אלו שנחפרו חשפו בכל מחסן סוג אחר של קנקנים => לכל מחסן היתה סחורה אחרת (לנסות לשחזר מה היה איפה!!). מחסן שטויח (משמש כיום למעבר) כנראה שימש בהקשר לאגירת נוזלים. על חלק מהקנקנים נמצאו כתובות (Titulus Pictus), בשפות שונות:

* לפי בן תור הכתובות של היין המיובא הם מהשנים 26\27- ו19-! להשלים!.. הוא גם כותב שאחד מעיד על ציר דגים כבוש שהובא מספרד!.

אוסטרקאות: באזור המחסנים ובכלל התגלו מאות אוסטרקאות ועליהם אותיות או צירופי אותיות: “ת” (=תרומות?), “א”, “ב”, “גב”, “גט”, ועוד. מניחים ששימשו לתיקצוב האוכל.

מחסן 113, “חדר הגורלות”: ממערב לכניסה לבית המרחץ, התגלו מאות אוסטרקאות, רובם עם אותיות בודדות עליהם, אך נתגלו 12 אוסטרקאות ועליהם שמות וכינוים: “בן הנחתום”, “בן כנבון”, “העמקי”, “בן פטי”, “צידא” (=הצייד), “מלתא”, “גרידא” (=אדמה יבשה, אולי כינוי של קירח..), “יואב”, “ציפון”, “בני”, “חוני”, ו”בן יאיר”. ידין הציע שאלו ה”גורלות” שבהם הוחלט מי יהרוג את כל תשעת האחרונים, והגדיר את הממצא כ“הממצא החשוב ביותר שמצאתי במצדה”.

העובדה שהתגלו 12 (ולא) 10 הוא מסביר בכך ש:

א. אוסטרקה “בני” היה אמור להירשם כ”ביניאיר” אך משום מה בוטל, ולכן עשו נוסף.

ב. אלו אוסטרקאות של 10 + המפקד.

וראוי לציין כי כולם כתובים באותו סגנון (אותו רושם) ובאותו דיו!.

אוסטרקון “ח[נני]ה כהנא רבה עקביא רבה”: =“עקביה בן חנניה הכהן הגדול”. האוסטרקון התגלה בסוגר 1237, מימין לבריכה הדרומית. חנניה בן הנדבי היה הכה”ג בירושלים בשנים 47-59 לסה”נ. בנו אלעזר הכה”ג (אחי עקביה דנן), היה זה שביטל את הקרבן לשלום הקיסר, ובכך הכריז רשמית על פרוץ המרד. (מלחמות ב 410). הנה עדות שאחיו ברח למצדה!!….

בית המרחץ הצפוני: חצר (פלסטרה) ובה פסיפס ש\ל עם דגמי משושים. לפני הכניסה בריכה מודרגת (מקוה?). בכניסה אפודיטריום מעוטר פסיפס ש\ל שהוחלף באופוס סקטילה. על הקירות פרסקאות. הכל נטול אמנות הדמות!. מאפודיטריום נכנסיל לטפידריום, ומימין בריכה מדורגת – הפריגידריום.  בקלדריום רואים יפה ההיפוקאוסט המורכב מ”פילאי”, ועליו סוספנסורה. בקירות טובולי (במקור היו 1700), ממזרח כניסה האויר החם דרך הפראפורניום. בצד דרום היה אמבט (בלנאום), וביציאה במקור היתה גיגית (לברום), שממנה התגלו שרידים. יתכן כי האחד הכיל מים חמים והשני מים קרים.

היתכן מקוה בבית מרחץ? – לפי המקורות כן!: תוספתא, מקואות ו יא: “מרחץ שבלניה גוים, בזמן שמטהרת שלה פתוח לרשות היחיד טמא, לרשות הרבים טהור. מרחץ שבלניה גוים וישראל נכנס שחרית ומשיקה, אע”פ שזה נכנס וזה יוצר – טהורה..”

ואכן חכמים טבלו במרחץ: ידוע על שמעון בן גמליאל שטבל במרחץ של עכו, וכששאלו אותו על פסלי האלילים במקום השיב “אני לא באתי בגבולה. היא באה בגבולי”. על ר’ אלעזר נאמר שטבל במרחץ של אמאוס “ונתמעט שמו בתורת”.

התלמוד מלמד שהביקור בבית מרחץ היה מסוכן, ואף מנחה על ברכה שיש לאמר לפני כניסה למרחץ (!):

ירושלמי, ברכות ט ד: “נכנס למרחץ מתפלל שתים בכניסתו ואחת ביציאתו.  בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה’ אלהי שתצילני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת.  ואל יארע דבר בנפשי...  כשהוא יוצא אומר מודה אני לפניך ה’ אלהי שהצלתני מן האור“

* הברכה מלמדת על אסונות תדירים שארעו מחדירת אש התנורים למרחץ, או שפיכת מים רותחים, או נפילת רצפת ההיפוקאוסט!.

“אוצר” – קומבינה של היהדות: מקוה חייב להיות 40 סאה (כנראה 200 ליטר, כיום מקובל 700 ליטר), ומי גשמים בלבד. מי גשמים הוא מוצר נדיר, במיוחד במצדה.. לכן כבר במצדה אנו רואים את ה”קומבינה” של “אוצר” – מתחם קטן ובו מי גשמים, וצינור “השקה” בינו לבין מתקן הטביל העיקרי. כעת ניתן לשים במתחם הטבילה איזה מים שרוצים, וברגע שהם “מעורבבים” עם מי ה”אוצר” (ש”אוצר” אותם), כלל מי המקוה טובים לטהרה…

הארמון הצפוני: הכי נוף, הכי מוגן, הכי בריזה, והכי מוצל בהר!!!

א.      דרגה עליונה: חדרי שינה עם ריצוף פסיפס ש\ל ופרסקאות מוליכים למרפסת חצי עגולה ופריסטלית, עם כותרות יוניות.

* פרסטר מוצא דמיון בעיצוב הדרגה העליונה לוילה VILLA FARNESINA שסבורים שמרקוס אגריפה היה חי בה.. (תכנית שני המתחמים מופיעה ב”סיפורה של מצדה”, עמ’ 58).

ב.      דרגה תיכונה: 20 מ’ (!) מתחת לעליונה, וחוברה בעזרת מעלה מדרגות נסתר. מתאר עגול פריסטילי שרק בסיסו וכמה כותרות שרדו ממנו. דיעות על תפקידו:

א.      ידין – מתחם שעשועים מטיפוס הלניסטי מאוחר (מהאנצ).

ב.      פרסטר – הפסעוה אלכסנדרונית (אבל לא אומר למה שימש.. “סיפורה של מצדה”)

ג.        ___ – יד זכרון למרים (הוא המית אותה ב29-, את הארמון כנראה השלים אחרי 15-, שאחרת בטח היה מתעקש שמרקוס אגריפה יבקר גם במצדה כשבא לביקור ב15-).

ד.       משל – עמדת תצפית (עידן 5).

ה.      נצר – פביליון, מקום מפגש, סעודות ונשפים.

ו.        הירשפלד – ספריה (קדמוניות).

ז.        בן-תור – אולי זהו תולוס פולחני, ומעיד כי היה מקדש לאפרודיטה, ויש לזכור כי הורדוס לא היה יהודי (נו באמת.. אין אמנות דמות, אבל יש מקדש לאפרודיטה..)

• ערימה גדולה של חיצים שרופים מלמד שבימי המרד כנראה היתה שם עמדת מגן.

ג. דרגה תחתונה: 15 מ’ לתיכונה, ורצפתה בדיוק בגובה פני הים. חוליות עמודים מצופות טיח מכויר לבן נראו כשיש. מעליהן כותרות דוריות באבן מקומית, ובמקור חלקן היו מצופות זהב. פרסקאות חד גוניות, אך בחלקן חיקוי של גידי שיש. מתחתיו מרחץ קטן ובו אמבט ורוצף בחלקו בפסיפס לבן, ולידו קלדריום קטן.

מימי המורדים נתגלו שם אוסטרקון שתוכנו כלכלי, שרידי טלית, מאות קשקשי שריון מנחושת מצופה כסף, כמה עשרות חיצים, סנדלי אישה וילד, קרקפת אישה,  וכמה עצמות בשום מקום לא נאמר איזה וכמה בדיוק!!. ג’ו זיאס במאמר בBAR טען שידין הצהיר בעצמו כי מדובר “בעצמות רגליים ספורות”. בן-תור בספרו “בחזרה למצדה” מצהיר כי הוא היה זה שחשף הממצא, ואף טוען שהיה זה הממצא החשוב בקריירה שלו (!), אך בראיון אמייל עימו (פברואר 2010) לבסוף הודה שהוא לא זוכר מה בדיוק מצא. לפי דבריו עיקר הבעיה היא שהחומר נמסר להאס, אשר חטף שבץ בזמן עיבוד הממצאים, ולכן אין מידע סדור על נושא זה..

ידין סבור שאלו שרידי המורד האחרון ומשפחתו:

“אולם כשבאנו לנקות את המפולות הגדולות שכיסו את חדרי בית המרחץ הקטן שנזכר לעיל, נתקלנו בממצא, שקשה אפילו לראותו כממצא ארכיאולוגי, שכן אין מוצאים כדוגמתו בחפירות ארכיאולוגיות. אפילו הותיקים והציניקנים שבינינו עמדו מחשים, וכמו נתקשו להמשיך בעבודת החפירה כאן, שכן לפתע עמדנו פנים אל פנים מול הרגעים האחרונים והטראגיים ביותר של מצדה הלוחמת. על גבי המדרגות המוליכות לבריכת המים הקרים ובסביבתה גילינו שרידים של שלושה שלדים: שלד של גבר בגיל העשרים, שאולי היה ממפקדי מצדה; לידו מצאנו כמה מאות קשקשי שריון מצופים כסף, עשרות חצים, קטעי טלית ואף אוסטרקון (חרס כתוב) ארמי, הדן בנושא הנצחי: משלוח כסף.. בקרבת מקום, על גבי המדרגות, נתגלו שרידי שלד של אישה צעירה, שקרקפתה נשתמרה להפליא בגל היובש הרב שבמקום. שערותיה, על מחלפותיה הקלועות יפה, עוד היו עטופות בסודר, כאילו רק אתמול נקלעו, ולידם כתמים על גבי הטיח שנראו לנו ככתמי דם. לא הרחק נתגלו אף סנדליה העדינים העשוים על טהרת סגנון התקופה. השלד השלישי היה של ילד. עמדנו משתאים, שכן לא היה לנו ספק, שלפנינו שרידיהם של שלושה מנצורי מצדה. בתארו את הרגעים האחרונים של מצדה מספר יוסף בן מתתיהו:

“לאחרונה מסרו התשעה את עצמם לשחיטה, ואחד אשר נותר אחריהם

בדק את המון השוכבים על הארץ, פן נשאר אחד מן הטבח הגדול ויבקש

ממנו לשלוח בו יד. וכאשר נוכח לדעת כי כולם מתו, הצית אש בכל פינות

ארמון המלך, ובכל עוצם ידו תקע את חרבו בבשרו עד הניצב ונפל מתי על

יד קרוביו הנשחטים.”.

היתכן שגילינו את עצמותיו של אותו לוחם ובני משפחתו? זאת לא נוכל, כמובן, להוכיח לעולם, אך הן אפשר ואמנם כאלה היו.

מנגד מחקר של ג’ו זיאס הראה כי לא ממש נמצאו שלדים אלא קצת עצמות (לא נמסר איזה וכמה בדיוק בשום מקום!!) השריון, קרקפת והסנדלים, ולדעתו הם הגיעו לשם ע”י בע”ח אוכלי נבלות!.

• ראוי לציין כי חלק מקשקשי השריון היו מכסף. שריון כסף שימש לטקסים, אך לא בשטח. העובדה כי התגלה שם, מלמד אולי שזהו שריון ש”מוחזר” ע”י המורדים.
• במקום אחר בהר התגלתה שבר כותרת ועליה שרידי ציפוי זהב (!). יתכן ומעיד על ציפוי זהב גם בעיטורי הארמון..
• סביר כי שני הארמונות תוכננו ע”י ארכיטקטים זרים, אך ה”קבלן” היה יהודי כעדות תוי סתתים בעברית שנתגלו על חוליות עמודים.

מפעל המים: כבר החשמונאים כנראה יצרו שני בורות מים לאיסוף מי נגר עילי על פסגת ההר, בנפח 1400 קו”ב. לאחר נסיונו האישי של הורדוס במצדה טרם נהיה מלך, דאג להשלים מפעל מים משוכלל ביותר במצדה:

א.      אמות מים – שתי אמות מים וסכרים ניקזו מי שטפונות מנחל מצדה ונחל בן יאיר לדופן הצפון מערבית של ההר, שם המים נאגרו ב2 בורות בשני מפלסים, אשר יכלו להכיל סה”כ 40,000 קו”ב. כאשר הולכים אל הבורות ניתן לראות על הדופן בבירור שרידי טיח של האמה מימי הורדוס. אמה קטנה נוספת על רצפת השביל מיוחסת לתקופה הביזנטית.

ב.      שביל החמורים – מהדופן הועלו המים על גבי שני שבילים שהיו מספיק רחבים לחמר וחמור. העליון הגיעה ל”שער המים”. התחתון נע סביב ההר וחבר ל”שביל הנחש”.

ג.        למעלה פוזרו המים בבורות השונים. סה”כ קיבולת הבורות על ההר היתה 50,000 קו”ב. (קוב=מטר על מטר על מטר => קיבולת של 1000 ליטר. אמבטיה ממוצעת מכילה 200 ליטר. => מספיק מים לרבע מליון אמבטיות.., או 33 מליון בקבוקי ליטר וחצי.. או 150 מליון בקבוקי מים קטנים..)

תיעוד נדיר של שלולית מים בעקבות שבר ענן על מצדה, מרץ 2010:

בנין VII (ממערב למחסנים): כנראה שימש לאחסון מוצרים יקרים ונשק בשל תבניתו הקטנה והממודרת יותר, ומגדל השמירה שנבנה מול פאתו הדר מז. בימי המורדים כנראה ישבו בו כהנים שכן נמצאו מקואות רבות וכן כלי זכוכית, אך גם כלי נשק רבים.

מבנה IX: מדרום לארמון. תבניתו 9 יחידות דיור סביב חצר מרכזית. בימי המורדים הוספו חדרים, וכנראה שוכנו בהם בעלי מעמד, שכן הם הותירו אחריהם כלי בהט, זכוכית, ושני מטמוני מטבעות כסף.

בית הכנסת: כנראה שבימי הורדוס היתה שם אורווה (במפלס הרצפה הנמוך נמצא זבל בהמות!), אך בימי המורדים הוספו ספסלים והמתחם שימש לבית כנסת (לדעת ידין גם בימי הורדוס זה היה בכנס). עמודי בכנס הם בחלקם שימוש משני מהארמון הצפוני, ובחפירה התגלה כי גם הספסלים עושים בחלקם שימוש משני בחוליות עמוד, אל נכון מארמונות הורדוס. ברצפת הבכנס התגלו עשרות נרות הרודינים ואוסטרקון שעליו נכתב “מעשר כהן”.

הגניזה: בחדר הפנימי בשכבת אפשר רבה התגלו שרידי כלי זכוכית וברונזה, ומתחת לריצפה בבורות חפורים ומכוסים התגלו קטעי שתי מגילות של ספר דברים וספר יחזקאל. הקטע מיחזקאל היה דוקא של חזון העצמות היבשות.. כאילו ידע שיבוא יום וצאצאי היהודים ישובו ליהודה, וישובו אל ההר..

יחזקאל לז 1-2, 12-14: “ הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת.  וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד... כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם“.

Ezekiel 37:1-2, 12-14: ” The hand of the LORD was upon me, and he brought me out by the Spirit of the LORD and set me in the middle of a valley; it was full of bones. 2 He led me back and forth among them, and I saw a great many bones on the floor of the valley, bones that were very dry…

‘This is what the Sovereign LORD says: O my people, I am going to open your graves and bring you up from them; I will bring you back to the land of Israel. 13 Then you, my people, will know that I am the LORD, when I open your graves and bring you up from them. 14 I will put my Spirit in you and you will live, and I will settle you in your own land.”

בהקשר לדברי הנבואה של יחזקאל ראוי לציין שאכן ממצא ממצדה קם לתחיה!: ב2008 פרופ’ כיסליו מאוניברסיטת בר-אילן הצליח להנביט אחד מזרעי התמר שנתגלו ע”י ידין, למרות שהוא בן 1930 שנה!. זה נחשב לשיא עולמי, ופורסם בכתב העת SCIENCE. נכון ל2008 גובהו 30 ס”מ, יש לו שישה עלים, והוא במעבדה בקטורה. תאריכו העתיק אומת בבדיקות פחמן 14. עצי התמר בישראל כיום כולם מעיראק. הצלבנים הכחידו את עצי התמר המקומיים כאשר גזמו את ענפיהם לטקסי הכניסה לירושלים. יתכן וממצא זה יאפשר חידוש הזן המקומי, שנודע בטיב תמריו. הזרע זכה לכינוי “מתושלח”.

האם בבכנס נאם אלעזר על ההתאבדות? – יוספוס לא מוסר היכן נישא הנאום, אך בכנס, מקום בו יכלו להתקבץ רבים (כ250), הוא המקום המתאים ביותר. אם במצדה היו 960 איש, סביר שכ250-300 היו גברים בוגרים.

בור המים ליד הבכנס: נחפר ע”י שטיבל. מצא בין השאר אוסטרקון דו-לשוני ובו התחיבות האופה להפריש חלה. חפירות ידין כבר מצאו כתובת “מעשר כהן” ברצפת בכנס, ואלו עדויתו נוספות לנסיון לשמור על צביון יהודי גם על מצדה בסוף המרד.

סוגר 1039: נמצאו בו אבני קלע רבים (הכל רומי. מעיד על דיוק וטווח הבליסטראות!, ואכן שטיבל מעיד כי זה בטווח הבליסטראות, שהוא כ400 מ’, ופה יש 350 מ’!), זוג נעלים של ילד, 19 מטבעות שקלי כסף שנים ב-ד, וקטעי מגילות של בראשית, ויקרא, דברים, תהילים, וספר שירות עולות השבת (כממערה 4=> קומראני!). התגלו בו גם 18 פפירוסים לטינית ו4 יוונית. התגלה גם תנור ובו שרידי עצמות עוף, חלקן שרופות חלקן לא.

פפירוס תלוש משכורת: בסוגר 1039 נמצא גם תלוש משכורת של “גאיוס מסיוס, בנו של מסיוס, מן השבט פביה מבירות”. הוא שירת כפרש בלגיון העשירי, וקיבל משכורתו (סטיפנדיה) פעם בארבע חודשים (שלישון). משכורת שליש שנתית אחת מתוארת באופן מלא, ומלמד שהשכר היה 50 דינר, אך מזה נוכו 16 דינר מספא, 20 דינר אוכל, 5 דינר לסנדלים (“קליגה”), 2 דינר על חותלות או שוט, ו7 דינר על טוניקה מפשתן.

יתרת השכר שלו לאחר כל הניכוים היתה – 0…

* בדיוק כאשר נחשף התנור, ע”י גוטמן, ביקר בן-גוריון במקום. הוא תפס את ידו של גוטמן ואמר לו “אתה צדקת”. הרקע היה הויכוח בינהם אם אכן יש לקדש את מצדה.  גוטמן היה בדיעה שאין לקדש את ההתאבדות, אך יש להתפעל מהארועים.

קולומבריום: נמצאו שניים. ידין עשה ניסוי דבילי והזמין ממשה יפה, הבנאי של המלחשת, להביא יונה מבית גידול שהיה לו בבית לראות אם תאהב את הכוכים. היא לא הסכימה לשהות בהם, ולידין היה נראה שהם קטנים, והוא הסיק שזה שימש לאפר מתים של חיל המצב הרומי שנותר במקום. דיעה זו עדיין מופיעה באנצ. כיום ברור לכל שאלו בתי גידול יונים.

הסוללה ונקודת הפריצה: הסוללה במקור היתה יותר גבוהה, אך מעולם לא הגיעה עד שיא ההר, שכן המגדל היה בגובה 60 אמה (30 מ’!..). כיום היא מגיעה 13 מ’ מתחת לקו החומה. במקור היא נעשתה מאבני הגבעה “לבנה”, כעדות יוספוס.

חפירות ארובס וגולדפוס בסוללה חשפו דיפון בענפי אשל ותמר, אך שום זכר לדיפון האבן.

ההיה סיפור מצדה????: ארובס וגולדפוס בחפירות בסוללה מוצאים עדויות ליצירתה, אך גם לשום עדות לדיפון האבן כדי להרים את מגדל המצור. הם גם לא מוצאים שום עדויות ירי בסביבה (ב1039 אלו של הנצורים לדעתם). הם גם עומדים על כך שאין בנקודת הפריצה עדויות לעץ שרוף שהוא.. מכל אלו הם מסיקים שהמורדים התאבדו בטרם הושלמה סוללת המצור, ויוספוס החליט להמציא את מועדו עם תום השלמת הסוללה!!.

אלא שבחפירות שטיבל החדשות התגלתה קורת עץ ברוש בפינת הצד הפנימי של החומה, ונראה כאילו הובאה כדי לעבות החומה דוקא בנקודה זו!!!

הגלגל: בחדר שמדרום לנקודת הפריצה לכאורה חושף שטיבל גלגל עץ גדול, שהשתמר באופן נדיר ומרשים.

אשל – “אולי הוא שימש את הצבא הרומי כאשר שפך את סוללת העפר” (“מצדה”, עמ 60).

שטיבל – הגלגל שייך לעגלת משא, והובא למקום במטרה להשליך על הרומאים הבונים את הסוללה.

* מפתה להציע שזהו גלגל של גשר ההטלה שבראש מגדל התקיפה, שמטרתו להיות מוטל על החומה לשם פריצה!

* בניגוד למראה הראשוני, ולמראה בסרט “מצדה”, אל הדופן המזרחית של ההר נגשה גבעה “לבנה” (המוזכרת אף במפורש אצל יוספוס!!), ולפיכך הרומים למעשה רק עיבו והיגביהו סוללה טבעית!!. את סלע החואר הטבע שבבסיס הסוללה ניתן לראות יפה כאשר מבקרים בבורות המים של הדופן המזרחי, ומרימים את הראש לכיוון הסוללה!

* בניגוד לתדמית, ולסרט, אין כל עדות ששבוים יהודים בנו הסוללה. יוספוס מספר כי הרומים השתמשו בשבוים יהודים, אך לשם הבאת אספקה, לא למצור!

* ליד נקודת הפריצה רוכזו כמה אבני דרדור. סה”כ נמצאו כ20 אני דרדור, בריכוז מול הסוללה, ומול הכניסה המזרחית.

* מנקודת הפריצה רואים יפה את מחנה ו שהיה המטה של סילבה. לאור חפירות שם ב1995 מניחים שבגרעינו (ו2) שהה חיל המצב לאחר כיבוש ההר. (בחפירות זוהו מטבעות, הכי מאוחרות מהשנים 106-114; וכנראה שרידי הטריבונל ופרטוריום).

* למרות לכאורה המרחק הרב, לפי שטיבל טווח הבליסטראות היה 400 מ’, והפער בין בסיס הסוללה לחומה הוא 350 מ, משמע הבליסטראות יכלו למסך בניית הסוללה, ואכן נמצאו בליסטראות רבות בסוגר 1039, המראות גם יעילות הבליסטראות..

* חומת הדייק אורכה 4600 מ’, ולאורכה 8 מחנות, ובצפון ומזרח 13 מגדלים. חומת דייק כונתה בלטינית – CIRUMVALLATIO, ומכאן המונח באנגלית  CIRCUMVALLATION WALL. יתכן והדייק גם בא למנוע הצטרפות מורדים נוספים לנצורים!.

* המחנות שאפו להיות לפי הסדר הרומי הצבאי, אך לא תמיד הדבר היה אפשר, בשל תואי הקרקע. לכן מחנה G למשל נראה יותר כמו חור מנעול.

הארמון המערבי: המתחם הגדול בהר – 4000 מ”ר. הוא מורכב מגוש ארמון המגורים (“בתי חצר” שכל כך אופיני לוילות רומיות..) גוש המחסנים, גוש המנהלה, וגוש השרותים ובתי המלאכה. בגוש הארמון מבואה לחדר כס (דרך שני “דיסטילוס אין אנתיס”), ובה התגלו 4 שקעי האפיריון. במערבו חדרי שינה ואוכל. במזרחו בית מרחץ, אם כי ללא היפוקאוסט (האמבטיות חוממו. מעיד כנראה כי הארמון המערבי נבנה קודם, לפני שהורדוס הביא טכנולוגית ההיפודאוסט לא”י ולמצדהץ מקבילה ב”ארמון התאומים” ביריחו, ובח. מאגורה). בימי המרד כנראה פה היתה המפקדה שכן לא נמצאו בו תנורים, המאפינים מגורים, ומנגד נמצאו מאות ראשי חיצים. נמצאו גם מטבעות ואוסטרקונים רבים, המרמזים על פעילות מנהלית.

* כנראה בפסיפסי הארמון המערבי התגלו גם טסרות עשויות זכוכית כחולה, שהיה חידוש של אותם ימים, ואלו מראים כמה הורדוה היה מעודכן בטכנולוגית ואופנת בניה. לודא עם גיא!

למה היו שני ארמונות במצדה?:

א. לדעת משל היה זה ארמון טקסים, בעוד הארמון הצפוני הוא למפלט נח.

ב. מנגד בן-תור מציע כי הארמון המערבי יותר מנהלי, בעוד הצפוני יותר טקסי..

ג. לפי החופרים הארמון המערבי נבנה לפני הארמון הצפוני, וזה אולי מסביר – הוא הראשון, ואח”כ הורדוס רצה משהו יותר מפואר, ועם מכלול שיכלול בית מרחץ עם קלדריום אמיתי (במערבי האמבטיות חוממו אך לא היה היפוקאוסט).

לוקוס493: מאפית המורדים שנוספה באגף המערבי של הארמון המערבי.

בית הבורסקאים: כי נמצאו בתחומי אגנים מטויחים גדולים.

הכנסיה: ביזנטית, ומזוהה כמרכז לאורת “מרדה” אשר הוקמה ע”י אבטימיוס כעדות קירילוס מסקיתופוליס. באפסיס שקע, שבו אולי הוצב רליקווריום, שנגנז באחד מחדרי חומת הסוגרים כאשר הנזירים נטשו את המקום. הנזירים השמישו 13 חדרים בחומת הסורגים למגורים וכן מערה. הם גם הקימו השער המערבי להר, אולי להגנה מסקרנים.

• בחדר המערבי של הכנסיה תאורי נושאים במדליונים, כולל סל עם לחם הקודש. בקירות הכנסיה החיצונים מרזבים מטויחים, ובחלונות שרידי הסורגים.
• בחפירות החדשות של גיא שטיבל הוא חשף שברי רעפי חרס המעידים כיצד המבנה קורה, ושברי זכוכית המלמדים שהיתה זכוכית בחלונות (!!). התגלו גם שברי סורג עמודונים, ושעון שמש.

הארמונות הקטנים: בכולם תבנית של חדרים סביב חצר מרכזית. כנראה שימשו למגורי פקידות גבוהה. בימי המורדים הם משמשים למגורים, ונוספים בהם ולידם חדרים נוספים. החופרים כינו אותם “מעברות”. במבנה XII חדר מוארך עם ספסלים והחופרים זיהו אותו כבית מדרש.

בריכת רחצה מדורגת: מלמדת יותר מכל על שפע המים בהר. בקירות שקעים להנחת הבגדים.

* במתחם שממזרח לה (ארמון 11) לא נמצאו פלכים (למרות שהתגלו בהר 384), או משקולות נול (למרות שהתגלו בהר 110). מאלו בן-תור מציע שאולי מכלול זה, יחד עם הבריכה, שימש את האיסיים שבין המורדים.

ריכוזי מקואות בדרום ההר: אולי מלמד על מושב כהנים באזור זה, ואכן בסוגר שמימין לבריכה הדרומית אותר אוסטרקון של כנראה האח של הכה”ג!  (ראה למעלה).

* ראוי לציין שנמצאו 31 כלי אבן שלמים ועוד 110 חלקי כלי אבן בחפירות במצדה. נמצאו גם שלושה חלקי “כלי גללים” נדירים (!!). כולם מעידים על שאיפה לשמירה על טהרה גם במצדה, בהתאם להנחיות היהדות באותם ימים:

משנה, אהלת ה ה: “כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, הכל טהור”.

יתכן אף כי כלי מסוים הנראה כמכיל אגן היה כלי יעודי לנטילת יידים. נטילת יידים החלה בימי בית שני.

מאגר דרומי: ממש מול קצה ההר. קיבולת של 2500 מ”ק. ניזון ידנית וכן ממי נגר עילי כעדות תעלה קצרה. מסיבה זו הוא גם מכיל תעלת עודפים ששפכה העודפים מהצוק הדרומי. על דופן הקיר גרפיטי של ביקור רמת השופט במקום ב1943, לא רחוק ממנו התאריך 1938(?), ובקיר ממול, במפלס הרצפה, גרפיטי של “ביקור סמינר העובד רביבים 70 נפש דרך הנגב המתישב זוערה, סדום, אום בריק, ופנינו חברונה, 20.1.43″.

* לא ברור לי איך החרותות השונות נכתבו פחות או יותר באותם שנים אך בגבהים כל כך שונים!!…

תצפית דרומית: לנחל קנאים, ולהר אלעזר. ניתן לצעוק שם להורדוס.. “שנית מצדה לא תיפול” (אך תשובה ההר יכולה להיות מאכזבת..), או ללוחם “סלומה” (אם הקבוצה ישראלית..) או “סולוואת” (אם הקבוצה אמריקאית..).

מערת קבורה: בצוק הדרומי. הכילה 25 פריטים, 14 גברים (בני 22-60), 6 נשים (15-22), 4 ילדים (8-12) ועובר חודש 6-7. העצמות לא היו מסודרות, והיו גם עצמות עזים, כבשים, חלב, ו- חזירים (!!…)

ידין הציע בזהירות כי אולי אלו עצמות מורדים.

זיאס הציע כי עצמות החזיר הם חילול הנפטרים ע”י הרומים, שגם חיפשו שלל ופזרו הגופות.

הוא גם מציע כי זו תוצאת פעילות צבועים ותנים במקום (אם אכן כך, הרי שעצמות החזיר הם של הרומים, שאח”כ הובאו לכאן ע”י חיות).

* זיאס טעון לעדויות שיניים על העצמות, אך הוא מעולם לא ראה העצמות עצמם, אלא רק תמונות שלהם.

* ידין התנגד לקבורה החוזרת ב1969 כיון שלא היה בטוח שאלו עצמות יהודים.

* בחומה הדרומית פישפש, אל נכון אל מערת הקבורה, בלבד.

מאגר מים תחת הצוק באזור הדר מז: לא ברור לי בדיוק איפה. לפי גיא שטיבל לא נגיש.. במבוא למאגר מתחם ששימש בימי המורדים כמקוה, ובתקופה הביזנטית השתמשו בו נזירים אשר צבעו באדום צלבים על הקירות, וכיום היא מכונה “מערת הצלבים”..

שונות

פפירוס ואדי מורבעת “שנת שש למצדה”: תוכנו גט, אך המנין לפי “מצדה” מפתיע. מיליק חשב שזהו מנין לייסור פרוביניקיה ערביה (106), משמע הפפירוס מ111. אלא שהחפירות הראו שלא היתה נוכחות יהודית בהר לאחר כיבושו. נראה שמדובר בזוג שהתגרש במצדה ב71 לסה”נ, וכיון שירושלים כבר חרבה ב71, לא יכלו למנות לפי מנים המרד, אז מנו לפי מנין לתפיסת הסיקריים את מצדה!.

פפירוס בלטינית ממצדה: מכיל קטע מהאפוס של וירגיליוס על ייסוד רומא, אותו קטע בו מלכת פיניקיה שולחת מכתב לאחותה ומתארת ביעותיה בלילות לאחר שאנאס נטש אותה והמשיך לרומא. בהמשך היא תצית את ארמונה ותתאבד!. – לדעת אשל יתכן וזהו יומן או מכתב של קצין רומי שהוצב במצדה, אשר ביטא את תגובתו לארועי ההר על ידי ציטוט מפרשיה מיתולוגית דומה.

יוספוס ומצדה

מיהו יוספוס?

בן למשפחת כהנים מצד אביו, ומיוחס לחשמונאים מצד אימו, יוסף בן מתתיהו נולד ב37 לסה”נ, קיבל חינוך, ואף שהה מספר שנים ברומא. עם פרוץ המרד מונה למפקד הגליל (בגיל 29!), למרות קריאתו לכניעה כי אין למרד סיכוי. לאחר כיבוש יודפת ברח עם 41 לוחמים למערה והיו אמורים כולם להתאבד. כשנותר רק הוא ולוחם נוסף מסרו עצמם לרומים. כשנפל היה בר מזל להופיע בפני הגנרל אספסיאנוס ולשכנעו שבהיותו יהודי הוא טוב בנבואה, והוא מנבא כי אספסיאנוס יהיה קיסר. אספסיאנוס אהב החנופה וחס על חייו (את כל שאר המפקדים צלבו על גבעות למען יראו וייראו). יוסף נלקח בסוף המרד לרומא, שם הוא מתאר הפירוט את ה”טריומף” הרומי עם שלל המרד היהודי, כולל עבדים רבים שיוספוס ודאי הכיר אותם אישית.. אספאסיאנוס הזמין אותו לכתוב את “מלחמות” כדי להראות לעמים את גורל המורדים באשר הם. הוא נהנה ממגורים בארמון אספיאנוס וטיטוס, ונהיה דמות ידועה עד כי פיסלו הוצב בספריה. הוא אף שינה את שמו ל“טיטוס פלביוס יוספוס” (שמו “יוספוס פלביוס” הוא שיבוש). נישא ארבע פעמים, ותמיד הנשים נטשו אותו (סבל מ”הלם קרב”??) ונפטר זמן קצר לאחר 100. ב78 השלים את “מלחמות” המסכם את המרד הגדול, אך גם ימי החשמונאים ובית הורדוס, וב94 השלים את “קדמוניות”, שמסכם ההיסטוריה היהודית עד 66. בספריו הוא מרבה להחמיא לקיסרים, ולטעון נגד המרד, אך הוא גם מעביר ביקורת על השלטון הרומי לא פעם.

הוא גם מנסה להראות שמנהיגי המרד היו מנהיגי כיתות שונות, אולי כדי לשכנע הרומים לא להעניש את היהודים באופן קולקטיבי.

הוא גם כתב את “חיי יוסף” – אוטוביוגרפיה אפולוגטית מול “יוסטוס מטבריה” שהאשימו כנראה במחרחר מלחמה, וכן את “נגד אפיון” – אפולוגטיקה על היהדות, וללמד על סגולותיה אל מול טענות אנטישמיות (צחוק הגורל הוא שבכך הוא שימר את הטענות האנטישמיות, שהוחיו בעת החדשה)

הארכיאולוגיה הראתה כי הוא מדייק בהרבה מקרים, אך הסילופים בולטים בתאורי חייו שלו, ובחנופה לקיסרים (כך למשל הריסת המקדש מתוארת כאקט מקרי..). ניתן לסכם שיוספוס די מדויק בכל נושא, למעט כאשר הוא מדבר על אופי האספיאנוס וטיטוס, ועל עצמו..

איך זה שיוספוס השתמר?: היהדות לא שמרה את כתביו, והם השתמרו רק הודות לנצרות. למה?

א. הוא מזכיר בכמה פסקאות קצרות הן ישו, הן את יוחנן המטביל, והן את יעקב אחי ישו.

ב. עצם התאור של מרד היהודים והחורבן בסופו מתאים לאג’נדה הנוצרית.

עד כמה יוספוס מדייק בתיאור הארועים?:

יוספוס לא היה במערכה במצדה, והוא אינו טוען שהיה. הוא אינו מוסר מאיפה הוא יודע את פרטי המערכה, ויש מקומות רבים בהם בקריאה עצמה יש קושי:

א. למה הרומים לא כבשו מייד לאחר הפריצה?? – למה הם לא ניצלו את המומנטום של הבקעת החומה ופרצו מייד למצדה?? מדוע העדיפו לפרוץ למחרת, כאשר השמש העולה מסנוורת אותם? ואם היתה התאבדות, הם לא שמעו כלום? לא את בכי הילדים??. נראה שיוספוס המציא את נסיגת הרומים בלילה כדי “לייצר זמן” בו אלעזר יכול לתת נאום, וכולם יכולים להתאבד.

ב. הנאום – ברור שיוספוס לא היה שם ורשם את הנאום. “פיברוק” נאומי מצביאים היה נורמה בתקופה הרומית. יוספוס ממציא גם את הנאום של אגריפס הב’ בירושלים (מלחמ ב 344-396), וגם של יוספוס עצמו מול חומות ירושלים (מלחמ ה 357-419). שני הנאומים הם מאד פרו-רומים ואנטי-מרד. נאום אלעזר מנסה בעדינות לאזן את המגמה.

ג. מועד ההתאבדות – העובדה שההתאבדות היתה בערב פסח, וזהו אותו יום בו שחטו הסיקריים את אנשי עין-גדי, וזהו אותו היום בו החל טיטוס המצור על ירושלים (מלח ה 401-405), כל אלו נראים קשים. לדעת אשל יוספוס בכוונה הקביל בין ארועי מצדה לעין-גדי, כדי לאמר שמותם של הסיקריים במצדה הוא עונש על הפשע שביצעו בעין-גדי.

הבעיה המרכזית היא שאין לנו מקור נוסף לארועי מצדה!. הם אינם מוזכרים באף מקור יהודי, ואף מקור רומי (פליניוס מזכיר את מצדה, אך במסגרת ספר אנציקלופדי, לא היסטורי, ולכן ללא תוכן. ראה היסט. נט. ה, 18, 73).

ראוי לזכור גם שזהו סוף סיפרו של יוספוס, ואין כמו סיום דרמטי לספר..

מניחים שיוספוס נשען על רישומים רומיים של המערכה במצדה. ב”חיי יוסף” (65) יוספוס מצהיר שלאספסיאנוס היו “ספרי זכרונות”, וב”נגד אפיון” (56) הוא מצהיר על סופרים המשתמשים בספרי זכרונות של קיסרים.

ספר הזכרונות של אספסיאנוס לא השתמר, אך יש להניח שהקרב מתואר שם, וממנו שאב יוספוס את הנתונים.

* חוסר התיעוד היהודי צורם. באף אחד מהדיונים השונים על מתאבדים (במשנה, בתלמוד, ובשולחן ערוך) אף לא מזכירים מתאבדי מצדה..

המחקר הארכיאולוגי רק הוסיף קושיות על פרטים שונים בסיפור:

א. איפה השריפה הגדולה של כל הרכוש?- יוספוס מתעד שריפה אחת גדולה של כל הרכוש. בפועל נמצאו שריפות של רכוש כל משפחה בביתה. במקרה זה ניתן לאמר כי יוספוס לא דייק.

ב. איפה שלדי 960 איש? – טענה בה אוהבים המבקרים להתנגח היא העדר עדויות כלשהם ל960 שלדים. לדעתי לא היה צריך לחפש אותם מלכתחילה!. היות ובסוף הקרב נותר כח מצב, סביר שהמפקד המקומי הורה על פינוי הגופות, או בקרמציה (אך לא נמצאה עדות לשריפת גופות קולקטיבית), או בהשלכה מהצוק, וכעבור 2000, אם נותרו עצמות, הם בים המלח!.

במערה בצוק הדרומי נמצאו שלדי 25 פריטים, 14 פרטים, כולל 6 נשים, 4 ילדים ועובר. עצמותיהם נמצאו מעורבבות, ובינהם עצמות עוף, כלב, עז, ובעיקר – חזיר.. לדעת ידין היו אלו המתאבדים, ועצמות החזיר הוספו ע”י הרומים, שחיבלו בגופות, וטימאום עם עצמות חזיר. לדעתי אלו אנשים שמתו בזמן השהיה בהר, לא בזמן ההתאבדות, ולכן הובאו לקבורה מסודרת במתחם שמחוץ לתחומי הישוב!!.

רק מחוץ למערה, על מדף סלע קטן, נמצא גופת גבר שלא חוללה, ושרידיה כללו תכריכים. מנהל השטח היה הסטודנט יורם צפריר..

ג. האמנם כולם התאבדו? – גבע מצא שבסוללת העפר הניגשת לקיר\חלקלקה בחזית הארמון הצפוני נמצאו אבני בניה, 26 מטבעות, כולם מלפני 73\74+, וקטע ממגילה. ידין הציע שהמגילה “התעופפה ברוח”. גבע מציע שזוהי סוללת המצור על הארמון הצפוני, משמע היה קרב על מצדה!. ולדעת אשל הוא נמשך עוד שבועיים!!. עם זאת בהחלט יתכן שחלק התאבדו. התאבדות בסוף מרד נגד הרומאים היה דבר שכיח, ובמקורות מתועדים 26 מקרים, שניים מתוכם באזורנו – ביודפת ובגדרה.

* העובדה כי במורבעת התגלה פפירוס ובו תיארוך “לפי מנין מצדה”, מרמז כי יתכן וחלק ברחו ממצדה למורבעת.

* בן תור מציע שהמילוי שיצר סוללת העפר אל מול הארמון הצפוני הוא תוצאה של הפעילות החיילים הרומים לאחר הכיבוש בחיפוש אחר שלל.. ושטיבל כמדומני מציע שזו טראסה חקלאית..

ד. אין תעוד רומי – רק יוספוס מתאר את סיפור מצדה, וזהו הפרק האחרון של הספר, וניתן לחשוד כי עשה זאת כדי ליצור סיום דרמטי. אין לארוע הזה עדות במקורות הרומים. ניתן לטעון כי לא השתמר, אך התגלתה כתובת (איפה?) של פלביוס סילבה המתעדת את תפקידיו השונים. ארוע מצדה אינו מוזכר..  שמא אף רומי לא רצה להתפאר בכיבוש מצדה בגלל התאבדות היהודים במקום?? או שמא הארוע לא באמת היה??

המחקר הארכיאולוגי הראה שעיקרי הארועים אכן ארעו. הדייק, המחנות, הסוללה, השרידים הקטנים הרבים, כולל ציוד לוחמה ותחמושת, ואולי הגורלות, כל אלה מוכים שעיקרי הדברים נכונים!

מצדה כסמל

מצדה התפתחה כסמל בשנות ה20-30, משילוב נסיבות:

א.      מצדה חזרה לתודעה היהודית בעיקר בעקבות תרגומו של שמחוני את יוספוס ב1923. באותה שנה גם פרסם יצחק למדן פואמה על מצדה (בשם “מסדה”). מצדה כסמל התאימה לעולי העליה השלישית, שראו בא”י “החוף האחרון” על מול שנאת יהודים באירופה.

ב.       מצדה הואדרה כסמל בעקבות ועדת פיל שנסוגה מההצהרות הראשונות של הבריטים בזכות הקמת בית לאומי ליהודים, ושוב עם התפשטות הגרמנים למצרים ודרום סוריה, נוצרה תחושת מצור של ממש על עתיד היהודים בא”י. תכנית הגנה של אותם ימים אף נקראה “מצדה על הכרמל”.

ג.        בשנות ה30 החלה גם שמריהו גוטמן לנהל מסעות נוער למצדה. איסור הבריטים להיות במדבר יהודה רק אף את הסיורים ליותר אטרקטיבים. גוטמן הצהיר בראיון כי במצדה ראו הוא ודורו סמל ל”מלחמת שחרור, גבורה, מלחמות מעטים מול רבים, מלחמת נאמנות לארץ, ומלחמת נאמנות לעם”. עם זאת הוא הצהיר כי האידאליזציה של המוות, כמו שעשו אצ”ל ולח”י, אין לו חלק בכך.

מנגד גם אז היו שהתנגדו להשתמש במצדה כמודל, ומהמובילים להתנגדות היה דוד בן גוריון. עזריה אלון כתב כי מצדה מסמלת מלחמה ללא פשרות, וזה סמלה העיקרי. לא ההתאבדות היא המרכז, אלא העמידה של מעטים מול רבים.

• נחמן בן יהודה כתב שני ספרים על התפתחות הסמל של מצדה (1995; 2002), ומנסה להראות כיצד ידין סילף אף העובדות כדי להאדיר המקום. ביקורת נוקבת על טענותיו מופיעה ספרו של בן-תור בחזרה למצדה.

ביבליוגרפיה

ארובס ב’ וגולדפוס ח’ תש”ע. מצדה מנקודת המבט הרומית לאור החפירות במערכת המצור. בתוך ש’ יונה (עורך). אור למאיר. באר-שבע. עמ’ 19-32.

בן תור א’ 2009. בחזרה למצדה. ירושלים.

הורוביץ  ג’ (עורכת). 1993. סיפורה של מצדה: תגליות מן החפירות. ירושלים.

ידין י’ 1966. מצדה – בימים ההם ובזמן הזה. חיפה.

Cohen S. 1982. Masada: Literary Traditions, Archaeological Remains, and the credibility of Josephus. Journal of Jewish Studies 33/1-2, 385-407.

Roth, J. 1995. The Length of the Siege of Masada. Scripta Classica Israelitca 14:87-110.

Reich R. 2001. Women, and Men at Masada: Some Archaeological Observations Based on Small finds (coins, Spindles). ZDPV 117:149-153.

Zias J. 2002. Whose bones?. BAR 24\6:40-45, 64-65.

[1] לפי יוסף אבירם בכנס לזכר ידין ב2006 ידין בכלל לא רצה לחפור את מצדה, ורצה קודם להשלים פרסום חפירות חצור, כמו גם פרסום ממצאיו ממערת האגרות ומערת האימה, אך “לחצים ממקורות שונים שהופעלו עליו” הניעו אותו להסכים לנהל את חשיפת מצדה.. להשלים מי לחץ עליו.. yigeal Yadin and biblical archaeology.

להורדת מערך ההדרכה כקובץPDF (ללא תמונות) לחץ כאן

מערך להדרכה בטבריה

רקע

טבריה נוסדה סביב שנת 20 לסה”נ ע”י הורדוס אנטיפס, אל נכון כדי ליעל גבית המיסים באזור ים כנרת, שכן במערב הגליל כבר היתה הבירה המנהלתית ציפורי. אולי גם כדי לדחוק את מיגדל, בעיר הראשית באזור, מבכורתה.

* מיגדל התפתחה אופן טבעי בהיותה על צומת דרכים טבעית. טבריה התפתחה באופן מלאכותי, ואינה על צומת!.

היא מכונה בחנופה על שם הקיסר של אותם ימים – טיבריוס.

יתכן ושם העיר הרומי, וסיבת הקמתו למיסוי היא הסיבה האמיתית שהוא אינו מצליח לישב העיר החדשה, אך הסיבה הנמסרת היא כי הוא לא מצליח לישב העיר כי היא נבנית על בי”ק גדול (של מי?? של חמת טבריה?):

יוספוס, קדמוניות יח 36-38: “הוא פטר אותם (מחובות) רבות ועשה עמהם חסדים רבים והטיל עליהם את הכורח שלא לעזוב את העיר על ידי שבנה להם בתים על חשבונו והעניק להם קרקע והואיל וידע שהיישוב הוא שלא כחוק ושלא כמנהג האבות של היהודים, מפני שבנייתה של טבריה נעשתה על גבי קברים שהיו מרובים במקום זה וסולקו (משם)”.

מענין שלנוכחות קברים עתיקים במקום עדות גם במשנה, ולפי עדות זו טבריה נושבה ביהודים רק לאחר שר’ שמעון בר יוחאי טיהר אותה:

רבי שמעון בר יוחאי התחבא במערה שלוש עשרה שנים. הוא ובנו (היו) אוכלים חרובים של גירודא, עד שהעלה גופן חלודה. בסוף יצא (רשב”י) וישב על פתח המערה… באו (רשב”י ובנו) והתרפאו באותו מרחץ של בית מקר [חדר הקרים בבית המרחץ של טבריה]. אמר לו בנו: אבא כל אותה טובה עשתה לנו טבריה ואין אנו מטהרים אותה מן המתים? מה נעשה? לקח תורמוסין והיה חותך תורמוס וזורק את החתיכות והמת עולה (מן האדמה) והם נושאים ומוציאים עד שטיהר אותה (את טבריה) מן המתים” (בראשית רבה עט, יח).

לאחר הדחת אנטיפס העיר נכללת בתחומי אגריפס הב’, ולאחר מותו היא נהית תחת שלטון רומי ישיר. במרד הגדול היא לא מורדת, ולכן לא נחרבת (למעט החומה הדרומי, שאספסיאנוס פקד להפיל כיון שהשערים היו צרים מידי לטעמו בשביל צבאו..מלחמת ג, 448-461).

מנגד מטבעות העיר מלמדים שהיא נהית פאגאנית בצביונה ממ2 ואילך.

טבריה בברית החדשה:

טבריה מוזכרת רק פעם אחת, לאחר נס ריבוי הלחם והדגים:

יוחנן ו 23: “סירות אחדות באו מטבריה אל קרבת המקום שאכלו שם את הלחם לאחר שברך עליו האדון”.

John 6:23: “Then some boats from Tiberias landed near the place where the people had eaten the bread after the Lord had given thanks.”

עם זאת, אין ספק שטבריה היתה עיר מרכזית, ובמקום אחר יוחנן מכנה את הכנרת “ים טבריה”:

יוחנן כא 1: “אחרי כן הוסיף ישוע להראות אל תלמידיו ליד ים טבריה.”

John 21:1: “Afterward Jesus appeared again to his disciples, by the Sea of Tiberias..”

* יתכן ושינוי שם הים מעיד על התפתחות במעמד העיר, עד כי בסוף הבשורות הים כבר מכונה על שם העיר!.

* נראה כי אנטיפס מבסס את ציפורי, ואח”כ מקים את טבריה, והכל  – כדי ליעל את מנגנון גביית המיסים באזור. כיון שכך, ומצב האוכולוסיה מורע, קל יותר להבין מדוע היה קהל למסריו של ישו על עתיד טוב יותר..

* לדעתי ישו נמנע בכוונה מלהכנס לטבריה, כיון שהיתה בירה מנהלית, ושם היה יכול להאסר. מנגד יכול להיות והדבר נבע מכך שבימיו העיר עדיין בחיתוליה.. יוחנן משקף מעמד כבר במ2..

מטבעות טבריה הרומית: מלמדים  דברים שונים:

א. שאנטיפס ייסד העיר בשנת 19, ושהקנה היה לסמל העיר על המטבע. בהמשך גם תמר יופיע.

ב. בימי קלאודיוס הוענק לה השם “קלאודיופוליס”, ואח”כ “טבריה קלאודיה”.

ג. מטבעות העיר בתקופה זו מראים את טיכה על אניה, פוסידון (רמז לכלכלה מהכנרת), ואת אסלקפיוס או ביתו היגיאה (רמז מרחצאות לחמת טבריה).

ד. בימי הדריאנוס נטבע מטבע המתאר מקדש טטראסטילי, אל נכון ה”הדריאנון” הידוע מהמקורות.

טבריה בתקופה הביזנטית:

ממ3 טבריה  הופכת למרכז יהודי חשוב ביותר!:

א.     בטבריה ישב הסנהדרין ממ3 ועד אמצע מ5 לערך!.

ב.      בטבריה נערך ונחתם התלמוד הארץ-ישראלי, המכונה “התלמוד הירושלמי”.

ג.       בטבריה במ9 פותחו טעמי המקרא, והניקוד!.

ד.      בטבריה במ8-9 נוצר ספר התורה הנחשב ל”נוסח המסורה” – “כתר ארם צובא”!!

למרות חשיבותה הרבה בגיבוש היהדות, אין היא מקובעת בתודעה הלאומית מספיק. היא שמשה מרכז יהודי כ800 שנה !. צפת מנגד שמשה מרכז יהודי רק כ50 שנה..

“כתר ארם צובא”: כינוי לעותק של ספר התנ”ך הנחשב לעתיק בעולם (למעט מגילות ים המלח), ולמקורו של “נוסח המסורה. נוצר כנראה סביב 920 בטבריה, ונדד בעולם היהודי: כעבור 100 שנה נרכש ע”י יהודי קראי והוחזק בבכנס הקראי בירושלים, לאחר מיכן נשדד ע”י השלטון המוסלמי, ובסוף נפדה ע”י יהודי מצרים, שם הרמב”ם ראה אותו. ב1375 נכד נינו של הרמב”ם העביר אותו לחאלב. ב1943 נשלח דוד קאסוטו מטעם האוניברסיטה העברית לצלם הספר, אך יהודי חאלב התירו לו רק להסתכל עליו, ובמשך שבוע עשה ממנו רשימות. יומיים לאחר הכרזת המדינה פרעו אנשי העיר ביהודי חאלב והבכנס הועלה באש. ההנחה היתה כי גם הספר נשרף, כי לא התגלה לאחר מכן. ראשי הקהילה פרסמו כי הוא נשרף, אך היתה זו רק הטעיה, ויצחק בן צבי שמע כי הוא הוצל. הוא קרא להביא הספר לישראל, אך לשוא. כעבור עשור, ב1958, התיצב מרדכי בן עזרא פחאם מול נציג עירית ירושלים, לאחר שהצליח להבריח הכתר דרך איסטנבול במכונת כביסה ישנה, בין שקי גרעינים, בצל ובגדים. הכתר הוצג בפני בן צבי, ומאז שנות ה80 הוא מושאל להיכל הספר. רק 294 מתוך 487 הדפים המקוריים קיימים, ובתכנית טלויזיה הוצגו מקרים בהם יהודי חאלב מחזיקים קטעים מהספר כקמע ולא מוכנים לותר עליהם. היו גם דפים שהוצאו למכירה פומבית בשוק העתיקות במהלך הדורות.

ע”פ קולופון הוא נכתב ע”י שלמה בן בועיאא, ונוקד ע”י אהרן בן אשר.

* העיר כנראה כה חשובה ליהדות , עד כי יש עדות הבאת מתים מחו”ל לקבורה בטבריה: “מעשה ברבי קצרא ורבי אלעזר שהיו מהלכין בפולי [שער] של חוץ מטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ ליקבר בארץ ישראל” (תנחומא ויחי ו( תאור דומה בבראשית רב צו ל.

דמויוות יהודיות צבעוניות בטבריה הביזנטית: התלמוד מלמד שבראש ישיבת טבריה עמד ר’ יוחנן. לצידו פעל “ריש לקיש“. הוא מתואר כחסון (קפץ לירדן להציל את א’ יוחנן), ואף “מכר עצמו ללודים”, והכוונה כנראה לקריירה של גלדיאטור. הוא אף היה לראש שודדים (ומכאן כינויו “ריש לקיש” = ראש הגנבים), אך אז חזר בתשובה ונהיה לבעל תורה, וסגנו של ר’ יוחנן כראש ישיבת טבריה. גם בנו, ר’ שמעון בן לקיש, נודע כגדול בתורה.

טבריה הביזנטית לנצרות: טבריה היתה גם עיר חשובה לנצרות בתקופה הביזנטית ולראיה “כנסית העוגן” בפסגת הר ברניקי שמקורה ביזנטי, והיא חודשה בתקופה הצלבנית. גם בעיר התחתית נחשפה כנסיה, ומהמקורות למדים כי בעיר היו כנסיות ומושב בישוף. אפיפאניוס מוסר עדות מענינת לפיה “יוסף הקומס” ניסה להפוך מתחם קודש להדריאנוס שאף פעם לא הושלם לכנסיה, אך ללא הצלחה:

כיוון שכך, החל [יוסף הקומס] לבנות בטבריה. בעיר היה כבר קיים מקדש גדול עד מאוד – דומני כיהדרייניאון נקרא שמו – אולם הואיל והדרייניאון זה נותר בלתי שלם, ביקשו תושבי העיר להפוך אותו למרחץ. משגילה אותו יוסף, השתמש בו כבעילה, וכיוון שכבר מצאו בנוי אבנים מסותתות ומתנשא לגובה של כארבע אמות [כשני מטרים] החל שם את מלאכת בניית הכנסייה… למרות שאנשים אלה (היהודים) הכשילוהו לעיתים קרובות, בנה בכל זאת לאחר מכן על חלק כלשהו משטח המקדש אשר בטבריה, הקים של כנסייה קטנה, עזב את המקום והתיישב בבית שאן. גם בדיוקיסריה [היא ציפורי] ובמקומות אחרים הביא לידי גמר בנייני כנסיות” (אפיפניוס, פאנאריון 12)

עדות פרוקופיוס גם מלמדת שיוסטיניאנוס מימון שיפוץ חומות העיר.

טבריה המוסלמית: עם הכיבוש המוסלמי טבריה לוקחת את תפקידה של בית שאן כבירת פלסתינה סקונדה לשעבר. כעת המחוז מכונה “ג’ונד אל אורדון”. מנגד האוכלוסיה היהודית בעיר יורדת, ויתכן גם כי זה נובע מהעובדה שהאומאים מושיבים את יהודי טבריה בירושלים!..

במ10 מוקדסי מתאר בליגלוג את מאפייני תושבי טבריה –

• רוקדים חודשיים בשנה – בנסיון להיפטר מהפרעושים.
• הולכים ערומים חודשיים בשנה – בגלל החום.
• נראים כמנגנים חודשיים באבוב – כשהם מכרסמים קני סוכר.

• לשים חודשיים – את הבוץ, כאשר הם הולכים בו לאחר הגשמים.

טבריה הצלבנית: כנראה שבעקבות רעידת האדמה של 1033 וחורבן העיר, היא  תיבנה מחדש ע”י הצלבנים יותר צפונה. למרות שהעיר אינה מוזכרת בב”ח רבות, בתקופה הצלבנית פותחה המסורת שישו חי בטבריה. הם אף “זיהו” את בית פטרוס (מכפר נחום..) במקום בו כיום המסגד העגול הגדול. תבניתו רומזת שקודם היתה שם כנסית ממוריה. הם גם בנו את “כנסית ס. פטרוס” שעל הטיילת לראשונה, אך לי לא ידוע אם ואיזו מסורת כנסיה זו קידשה.

26 יוני 1187 – סלאח א-דין תוקף את טבריה הצלבנית כאשר מושל העיר, ריימונד מטריפולי אינו בעיר. אישתו בוחרת למצודת העיר, וריימונד מארגן צבא חילוץ, שזה בדיוק מה שסלאח א דין רצה שיקרה, וסוף הארוע במפלת הצלבנים ב4 ביולי 1187 בקרני חיטין.

1564 – דונה גרציה ודון יוסף נשיא מנסים לחדש הישוב היהודי בטבריה. היא שוכרת העיר ב1000 דוקאט לשנה מהסולטן ומממנת שיקום חומות העיר, ונטיעת עצי תות לתעשית משי. אך נפטרת ב1569 ותכניתה לא יוצאת לפועל.

* מקור הונה של דונה גרציה היה נישואיה לסוחר אבני החן פרנצסקו מנדס (צמח בנבנישתי), ושל מסחרה שלה בפלפל שחור, וזאת אף ששניהם היו כבר אנוסים. בשל עסקיהם עברו מפורטוגל לאנטוורפן, ולאחר מותו עברה לונציה, ולבסוף לאיסטנבול, שם חיתנה את ביתה עם דון יוסף נשיא. בכספה עסקה בפדיון שבוים יהודים, במימון תרוגם התנ”ך לספרדית, וכאמור שיקום טבריה לקראת ישובה מחדש. בית כנסת שהקימה באיסטנבול נקרא עד היום על שמה “לה סניורה”.

1740 – חידוש הישוב היהודי בעיר ע”י ר’ חיים אבולאפיה, יליד חברון (נכדו של ר חיים אבולעפיה הא’), אך בבגרותו נהיה לרב העיר איזמיר. הוא בא בהזמנת דאהר אל עומר, שאף תמך בו להקים בית הכנסת שלפי המסורת המקומית האר”י הקדוש היה מתפלל בו, והסנהדרין היו מתכנסים בו.

אבולאפיה התגלה גם כיזם והקים בית מרחץ, שווקים, ובית בד.

אך אז מגיע צו מהסולטן הרואה בדהאר אל עומר מורד, והוא מורה ליהודים לפנות העיר כי היא הולכת להיכבש. יהודי העיר מחליטים להישאר ונהיים במצור שנמשך 4 חודשים, והסתיים רק במותו של הסולטן (דצמבר 1742).

לאחר מכן מתישבים בעיר גם כמה חסידים ממזרח אירופה עם רבם, רבי מנחם מנדל מויטבסק (1777).

1.1.1837 – רעידת אדמה חזקה פוגעת בעיר. מאות נספים.

מאי 1934 – גשמים חזקים מביאים לגלישת אדמה מעל טבריה ולהרג 32 מתושבי העיר.

אוקטובר 1938 – פרעות ערביי העיר בתושביה היהודים, 19 הרוגים.

פברואר 1948 – צליפות של ערבים בתושבי העיר היהודים. באפריל מגיעים להסכם הפסקת אש, אך המתיחות גוברת, פליטים מכפרי הגליל בורחים לטבריה. 17 אפריל – מוסכם על פינוי מאורגן של ערביי טבריה.

נכון ל2009 בטבריה 40,000 תושבים.

אתרי תיירות בטבריה

הר ברניקי \ כנסית העוגן

גבעה צוקית מעל טבריה הרומית-ביזנטית. השם הערבי של הגבעה היה “קאסר בינת  אל מאלכ”, והירשפלד סבר ששם יהיה ארמון אנטיפס, אשר לפי יוספוס היה מקושט חיות והיו לו תקרות זהב:

יוספוס, חיי יוסף יב 121-123: אמרתי להם כי אני ומלווי נשלחנו אליהם מאת השלטון בירושלים בדרישה להרוס את הארמון אשר בנה הורדוס הטטרארכוס בטבריה כי הוא מקושט בצורות חיות וזה נגד חוקי תורתנו. דרשתי מהם כי יתכוננו לעשות זאת מהר מאד. תחילה מאנו קאפללה וראשי העם [בני הסיעה המתונה] למלא את הדרישה… אולם יהושע בן צפירא אשר, כאמור, עמד בראש חבורת הספנים ובני דלת העם [הסיעה הקיצונית] הקדימנו בזה. הוא לקח אנשים אחדים מן הגליליים והצית את הארמון באש, כי קיווה לשלל רב, מכיוון שראה שתקרות חדרים אחדים מצופות זהב”.

בהמשך הוא גם מוסר על רכוש הארמון אשר נבזז, כולל: מנורות קורינתיות ושולחנות אשר (נועדו) לפקידי המלך ורצי כסף במשקל רב.

בפועל הוא חשף במרכז הגבעה שרידי כנסיה גדולה, שהתקימה בתקופה הביזנטית והצלבנית, ובה נסגד עוגן אבן גדול, גדול בהרבה מכדי להיות שימושי  (פי 10!). עוגנים כאלו ידועים בחפצים פולחניים מב”ק (דומה לזה נמצא בבית ירח בשער העיר). כנראה כי הכנסיה הקדישה עוגן עתיק מסוים, אולי אף זוהה כעוגן הסירה של ישו. היא אינה הידוע מהמקורות[1]. הכנסיה מתוארכת למ6. סגנונה דומה לבקורסי ושניהם מלמדים על ההתפתחויות הזיהוי קדושות בתקופה זו.

עוגן הוא סמל לבטחון: “תקוה שהיא כעוגן בטוח ויציב חנפשנו ומגיעה אל מבית לפרוכת” (לעברים ו 19).

* באתר התפתחות יחידאית של שיקום הכנסיה לאחר 749. מקבילות רק בעבה”י. שימש אף בתקופה הצלבנית.

* בשולי הכנסיה תאטרון קטן, ויתכן כי ארמון אנטיפס היה מתחת לכנסיה הביזנטית-צלבנית, אך לא נותר ממנו דבר..

* ההר מכונה “הר ברניקי”, ע”ש ברניקי, ביתו של אגריפס הא’ (נכד הורדוס ומרים החשמונאית!) וכנראה מלכה שותפה עם אגריפס הב’ אחיה. עם פרוץ המרד היא ואחיה תמכו בכוחות הרומים, וברניקי בת ה40 אף הפכה למאהבת של טיטוס בן ה30. לפי סווטינוס הוא אף הבטיח לשאת אותה לאישה, ובשם הבטחה זו היא יכלה לפעול למען בחירת אביו, אספסיאנוס לקיסר, כי כך לימים היא תהיה קיסרית..

אך כאשר טיטוס נהיה קיסר הסנאט טירפד את נישואיהם בזכרו הצרות מהמלכה המזרחית האחרונה, קלאופטרה הז.. ברניקי נשלחה למלכות שותף עם אחיה בצפון א”י.

* פאולוס הופיע בפני אגריפס הב’ וברניקי אחותו ב59 לסה”נ.

“יער שוויץ”: ניטע במדרונות מעל טבריה כדי למנוע הישנות שטפון שבא משם על העיר ב1934.

העיר הרומית-ביזנטית:

* חשיפת מרכז העיר החלה ע”י יזהר הירשפלד ב____. החשיפה זכתה לעדנה בעקבות מלחמת שלום הגליל השניה, שבעקבותיה הממשלה הקציבה בנדיבות לפיתוח הצפון. בטבריה ספציפית אהוד אולמרט הקציב 22 מליון ₪ לחפירות ארכיאולוגיות ופיתוח. גורל עצוב הוא שדוקא בשנה זו מת יזהר מסרטן, ולא ראה את המשך החפירות.

השער הדרומי: נחשף לראשונה ע”י פרסטר בשנות ה70, אך כוסה בסוף החפירה. נחשף מחדש ב2008 ופותח לביקורי קהל. מתאפין בשני מגדלים עגולים, המופיעים גם בסבסטי ההלינסטית, ובקיסריה ההרודינית, אך לא מופיעים בתקופה הרומית מאוחרת ואילך.

גרפיטי בערבית על אחת המרצפות כנראה מעיד שהשער שימש מאות שנים, עד למעבר לכיבוש הערבי.

האם שער טבריה היה מקום מושבו של ריש לקיש?:

ריש לקיש היה אמורא עם ביוגרפיה יוצא דופן. הוא מתואר כחסון (קפץ לירדן להציל את א’ יוחנן), ואף “מכר עצמו ללודים”, והכוונה כנראה לקריירה של גלדיאטור. הוא אף היה לראש שודדים (ומכאן כינויו “ריש לקיש” = ראש הגנבים. שמו האמיתי), אך אז חזר בתשובה ונהיה לבעל תורה, וסגנו של ר’ יוחנן כראש ישיבת טבריה. מקור אחד מלמד כיצד ישב ועסק בתורה “בשער של טבריה”:

“ריש לקיש היה יושב עוסק בתורה בשער של טבריה. היה שם קדר אחד והיה מכין לו כד אחד של מים בכל יום. יום אחד לא הכינו. אמר לו: מדוע לא הכנת לי ביום זה? אמר לו: אין אני מכין לך עד שאתה מתפלל עלי שיהיה חלקי עמך לעולם הבא… אמר לו: אני מתפלל עליך שיהיה לך מקום עם בני אומנותך, שכל איש ואיש נותנים לו חשבונו עם בני אומנותו. (העוסק) בכסף אוכל בכסף ו(העוסק) בחרס אוכל בחרס” (מדרש הגדול בראשית כה, ח(

קרדו: נחשף בחפירות יזהר הירשפלד בשנות ה90. רואים יפה שהוא המשך ישיר של השער הדרומי, מה שמעיד על תכנית היפודמית.

שווקים: בצידי הקרדו טורי חנויות, אל נכון השווקים של העיר. לפי יוספוס אגריפס הא בצעירותו החזיק במשרת “אגורנומוס” – הממונה על השווקים, של טבריה (קדמוניות יח 147-149)

בסיליקה גדולה: מבנה גדול עם אפסיס לכיוון מזרח ואופוס סקטילה ברצפתו, הנסמך אל הקרדו. באגפיו חדרים קטנים ועמוקים. אין אינדיקציה למהותו, אך לדעת הירשפלד יתכן וזהו מושב הסנהדרין. בחצר שלו בור מים גדול.

* אפשרות נוספת היא כי זהו “בית המדרש של טבריה“. מתחם שכזה מוזכר במקור יהודי, ואף נאמר כי הוא בקרבת השוק העירוני!:

“רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא [שני חכמים שפעלו בטבריה במחצית הראשונה של המאה השלישית] היו יושבים ועוסקים בתורה לפני בית המדרש (הזה) של טבריה בערב פסח, ויש אומרים בערב הצום הגדול. נשמעו קולות של הבריות לוקחים (=קונים) ומוכרים את מכרם” (רות רבה ג, ד).

בית מרחץ: נחשף ממערב לקרדו. בהיפוקאוסט הגדול שלו שימוש משני של פריטים ארכיטקטונים מהתקופה הרומית. כנראה ממ4 ועד לימי הכיבוש הצלבני, ותחתיו שרידי בית המרחץ הרומי.

בית המרחץ מוזכר מספר פעמים במקורות תלמודים:

- ר’ אסי הלך להסתפר בבית המרחץ של טבריה, והותקף ע”י ליסטים (ירושלמי, ברכות, פ”ב, ה”ח, ה ע”ג)

- קבצן נטפל לר’ יוחנן ור’ שמעון בן לקיש במרחץ טבריה (ירושלמי, פאה, פ”ח, ה”ט, כא, ע”ב).

- ר’ יהושוע בן לוי נשען על כתפו של ר’ חייא בן אבא בבית המרחץ, אך אז נזכר כי שמע פרשת השבוע מפי בנו, ומיהר הביתה (ירושלמי, שבת, פ”א, ה”ב, ג ע”א).

- ר’ אלעזר, ר’ יהושוע, ור’ עקיבא התעמתו עם נוצרי במרחץ של טבריה:

מעשה: רבי אלעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא (חכמים בני המחצית הראשונה של המאה השנייה) נכנסו להתרחץ באותו בית מרחץ של טבריה. ראה אותם מין אחד (כלומר נוצרי) אמר מה שאמר [נוסח מאגי כלשהו] ותפשתם הכיפה. אמר רבי אלעזר לרבי יהושע: רבי יהושע בן חנינה, ראה מה שתעשה. משיצא אותו המין אמר רבי יהושע מה שאמר ותפשו השעור, וכל מי שהיה נכנס היה נותן לו אגרוף וכל מי שיצא נתן לו דחיפה” (ירושלמי סנהדרין פ”ז הט”ו, כה ע”ד).

מסגד אומאי: נוסף מדרום לבית המרחץ. הירשפלד חשף שם טורי אומנות והתלבט אם זה מסגד או שווקים. הוא הציע שזה שווקים. חפירות מחודשות של קטיה ציטרין חשפו את המיכראב והכריעו שהיה זה מסגד.

תאטרון: נחשף לראשונה ב1994 אך הופסק מחוסר תקציב. נחשף כעת ע”י אבנר הילמן. מכיל עדות יחודית לגלישת צידו המזרחי. הדבר מתועד גם בשכונה העבאסית שנבנתה מעליו, ומכך יש להסיק כי זו אולי רעידת האדמה של 1033.

“איצטדיון”: ב2002 חשף משה הרטל 15 מ’ של קבאה מעוגלת בתחום מלון גלי כנרת. אף כי אינטואיטבית נראה יותר כי זוהי קבאה של היפודרום, הרטל מציע לזהות המבנה עם “איצטדיון” הנזכר בכתבי יוספוס:

חיי יוסף יז 157: “ אתי לאיצטדיון שלחתי מפני את שומרי ראשי חוץ מאחד… עליתי על גבעה ודברתי אל תושבי טבריה והזהרתים מפני בגידה נחפזה”

יוספוס, מלחמת ג 535-540: אספסיינוס ציווה להעמיד את כולם באיצטדיון (טבריה). הוא נתן הוראות להוציא להורג את הזקנים ואת אלו שאינם מוכשרים לעבודה שמספרם הגיע ל-1200. מבין הצעירים בחר 6000 שהיו החזקים ביותר ושלח אותם אל נירון, לאיסטמוס”.

* בתלמוד (ירושלמי, עירובין, פ”ה, ע”א) עדות שבאיצטדיון במ3 ישנו “קצרין” (=קסטרא, מצודה), מאוסולאום ל”סריקין“, ו”פחורתה” (מקום ייצור כלי חרס).

תגלית הרטל – איצטדיון או היפודרום?: איצטדיון אמור להיות מתחם מלבני, לא אפסידיאלי, כהעדות הארכיאולוגית משומרון-סבסטי. מנגד בקיסריה נתגלה היפודרום, אך יוספוס אינו מציין בקיסריה היפודרום, אלא “איצטדיון”. שמא יוספוס התבלבל וקרא להיפודרומים “איצטדיון”???? פטריך במקרה של קיסריה סבור שלא כך הדבר, אלא שההיפודרום שימש גם כאיצטדיון. לפחות ביריחו אכן עדות כי המתקן רב-תכליתי.

* בכל מקרה התגלית מלמדת שהעיר אינה רק במתחם שחפר הירשפלד אלא ממשיכה עד לפאתי טבריה של ימי הצלבנים!. וז”א שקרוב לודאי שבי”ק של טבריה רוכב על שרידי נוספים של המרכז העירוני!!.

“בית הכנסת הגדול”: טרם נחשף מועמד באמצעים ארכיאולוגים, אך לפי עדות יוספוס בטבריה היה “בית כנסת והוא היכל גדול אשר יכיל עם עצום”. הירשפלד מציע כי אולי ובית כנסת זה הוא גם מקום כינוס מועצת העיר (“כנישתא דבולי“) הנזכר בתלמוד הירושלמי (=שבעצם נכתב בטבריה.. שקלים, פז, הה, נ ע”ג).

“שלוש עשר בתי כנסיות בטבריה”: נזכרים בתלמוד הבבלי (ברכות ח ע”א). אולי אחד התגלה ליד מתחם המלונות.. (ראה בהמשך) מדרש גדול דברים ה יב מעיד שכנראה אחד מהם היה “של הבבליים של טבריה”.

.

מרכז העיר:

בית כנסת עתיק: בין המלונות מתחם ובו מרכז יידע לתייר, ובסביבותיו שרידי עתיקות, כולל רפליקה של רצפת בית כנסת עתיק שהתגלה במקום, ובו תאור 4 המינים, וכן כתובת יוונית  “פרקולוס בן קריספוס עשה זאת”.

שער צלבני: בהמשך לכיוון הטיילת ניתן לראות שער צלבני, אולי השער למצודת העיר, שנחשף בשנות ה2000. במשקוף שימוש משני באבן גיר לבנה מתובלטת שאולי מעיד על מקדש או בית כנסת שהיה באזור זה.

בכנס אבולעפיה: מול השער הצלבני המבנה ששימש את ר’ חיים אבולאפיה אשר חידוש הישוב היהודי במקום. ממול בית כנסת נוסף, ע”ש “הסניור” (ר חיים שמואל הכהן קונורטי), שכיום סגור, אך רפי ניניו,דור שביעי ל”סניור” רוצה לפתח ולפתוח המקום מחדש. ספרית ספרי קודש חשובה שהיתה במקום, נגנבה.

כנסית פטרוס הקדוש:

בין מלון קיסר לכנסיה הסקוטית. פרנציסקנית. מקדשת הארוע בלוקס ה 1-11, שבסופו אומר ישו לתלמידיו – ”מעתה תדוג בני אדם”.

לוקס ה 1-11: “כאשר עמד ליד ים כנרת וההמון נדחק אליו כדי לשמע את דבר אלהים, 2 ראה שתי סירות על שפת האגם; הדיגים שיצאו מהן היו עסוקים ברחיצת הרשתות. 3 הוא נכנס אל אחת הסירות, אל זו של שמעון, ובקש ממנו לשוט מעט מן החוף. אחרי כן ישב ולמד את העם מתוך הסירה. 4 כשגמר לדבר אמר אל שמעון: “שוט אל העמק והטילו את רשתותיכם לדוג.” 5 השיב שמעון: “אדוני, כל הלילה יגענו ולא לכדנו כלום, אך על-פי דברך אטיל את הרשתות.” 6 הם עשו כן ולכדו דגים רבים מאד, עד שכמעט נקרעו הרשתות. 7 אותתו אל חבריהם אשר בסירה השניה לבוא לעזר להם, והללו באו. אז מלאו את שתי הסירות עד שהחלו שוקעות. 8 כראותו זאת כרע שמעון כיפא לרגלי ישוע ואמר: “אדוני, לך נא ממני, כי איש חוטא אני”; 9 שכן תדהמה אחזה אותו ואת כל אשר היו אתו על ציד הדגים אשר צדו; 10 וכן גם את יעקב ואת יוחנן בני זבדי אשר היו שתפים לשמעון. “אל תירא”, אמר ישוע אל שמעון, “מעתה תדוג בני אדם.”

Luke 5:1-11: “ 1One day as Jesus was standing by the Lake of Gennesaret, with the people crowding around him and listening to the word of God, 2he saw at the water’s edge two boats, left there by the fishermen, who were washing their nets. 3He got into one of the boats, the one belonging to Simon, and asked him to put out a little from shore. Then he sat down and taught the people from the boat.4When he had finished speaking, he said to Simon, “Put out into deep water, and let down the nets for a catch.”  5Simon answered, “Master, we’ve worked hard all night and haven’t caught anything. But because you say so, I will let down the nets.”  6When they had done so, they caught such a large number of fish that their nets began to break. 7So they signaled their partners in the other boat to come and help them, and they came and filled both boats so full that they began to sink.  8When Simon Peter saw this, he fell at Jesus’ knees and said, “Go away from me, Lord; I am a sinful man!” 9For he and all his companions were astonished at the catch of fish they had taken, 10and so were James and John, the sons of Zebedee, Simon’s partners.    Then Jesus said to Simon, “Don’t be afraid; from now on you will catch men.” 11So they pulled their boats up on shore, left everything and followed him.

חרטומה בהתאמה בצורת חרטום, אבל הפוך (התהפכה להם הסירה?..). מנגד הביטוי על האפסיס ”מעתה תראה את צאני” מרמז למקום ארוע בכורת פטרוס, ואכן  מסורת זו גם זוהתה פה, עד שזוהתה טבחה כהמקום..

באזור האטריום של הכנסיה מתחם זכרון לשהות חיילים פולנים במקום במהלך מלחמ הב. עם פלישת גרמניה לפולין ברחו חיילים פולנים רבים לרוסיה. סטלין פחד מהם שיפגעו בקומוניזם שלו ושלח רבים מהם לגולאגים בסיביר. לבסוף בשיתוף עם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון נוצר כח צבאי פולני בראשות אנדרס אשר הועבר לפלשתינה לתגבר הבריטים כאן מחשש לפלישה גרמנית. כח מסוים שהה באזור מרישה ושם חרת באחת המערות המילים “פולין” ו”ורשא”; וכח מסוים שהה בכנסיה הפרנציסקנית של טבריה, ולאות הערכת תודה על האירוח הקימו הגלעד.בין חיילי “צבא אנדרס” היה מנחם בגין, שיוצא שהגיע לא”י בחסות הבריטים, רק כדי להנהיג מלחמת חורמה בהם..

* ע”פ חוברת המקום הכנסיה בצורת אניה הפוכה מקורה בכנסיה עם אותה צורה שנבנתה במקום בתקופה הצלבנית.. במקור היא היתה על קו המים, אך מפולת הבוץ של 1934 והטיילת הרחיקה את קו החוף. המפולת בוץ גם הציפה את הכנסיה, עד גובה המזבח.. היא נרכשה ב1757 והחלה משמשת פרנציסקנים מושב קבע החל מ1847. ב1870 שופץ המבנה הצלבני,  וב1873 הוסף מגדל הפעמונים. ב1992-3 נעשו שיפוצים שכללו ריצוף חדש וחשיפה של יותר פרטים מהכנסיה הצלבנית.  04-672516

המלון הסקוטי

גלגול שני של בית חולים שהוקם ב1894 במימון ויוזמת ד”ר דיויד וואט טוראנס. הוא הקים המתחם בעיקר ממניעים מסיונרים, והביא לראשונה טיפול רפואי לחולי העיר. הוא איבד שניים מילדיו ושלוש מנשותיו בפעילותו פה, ולפי עדות מטופלים לפני כל טיפול היה מחייב החולה לשמוע הצהרות מסיונריות. יהודי העיר נחלקו אם מותר ללכת לטיפול אצלו או לא, ולבסוף נפסק כי “יהודי אמיתי לא ימיר דתו בשל נאום הרופא”. ואכן הוא הצליח בחייו להביא להמרתו של יהודי אחד בלבד.. ד”ר טוראנס נפטר ב1923, אך בנו הצטרף אליו ב1921, וניהל בית החולים עד פרישתו ב1953. האב ומשפחתו קבורים בחלקה ליד אזור הבריכה של המלון.

לאחר פרישת הבן המלון המשיך לתפקד כבית יולדות עד 1959 (חדר היולדות היה החד”א כיום..). אם פתיחת מרכזים רפואיים אחרים (כנראה פוריה ו\או צפת) הוא הוסב לבית הארחה.

ב1999 המשפחה החליטה להסב המקום למלון בוטיק מפואר.

.

חמת טבריה

יתכן וחמת טבריה היתה ישות נפרדת מטבריה, אם כי כבר בתוספתא עדות של איחוד הישויות:

“עכשיו בני טבריה ובני חמתא חזרו להיות עיר אחת” (תוספתא עירובין ז,ב, 146).

נראה כי קרנה של חמת טבריה עלה במיוחד לאחר חורבן ירושלים, כאשר אחת ממשפחות הכהונה (כנראה משפחת עוזיה) עברה לטבריה, אך בשל הבי”ק ישבה בפועל בחמת טבריה.

בית הכנסת הנעלם..

בעת הקמת כביש טבריה צמח, נחשפה רצפת בכנס באזור בו כיום מלון הולידי-אין. באותה עת לא היה ארכיאולוג יהודי מוסמך. לחפירה גויס נחום שלוץ, שהיה חוקר הלשון הפיניקית, והוא חשף ותיעד את בית הכנסת, והוא נחשב כיום לארכיאולוג היהודי הראשון (!).

מיקומו של בית כנסת זה אינו ידוע כיום!..

בית הכנסת של חמת טבריה

ב1961-3 חשף משה דותן צמוד לנביעת המעינות מכלול ובו 8 שלבים של קיום של בית כנסת. יתכן והקדום שבהם אף מימי בית שני.

מהשלב של המ4 נחשף רצפת פסיפס ובה תיאור יוצא דופן באיכותו לתקופתו. כבבית אלפה וציפורי הוא מכיל מנורות וארון הקודש מול האפסיס, וגלגל מזלות במרכז, אך בכניסה “רק” כתובות של מקדישים. כל השמות (והכתובות) יוונית, וגם התוכן מדבר על “החיאת” ו”הצלת” הנדבנים.

מה מסתתר מאחורי כתובות ההקדשה בכניסה?: בכניסה תשעה כתובות קצרות ל”החיאת ו”הצלת נדבנים שונים. כל הכתובות ביוונית, ושמות הנדבנים כולם יוונית. למה? יתכן ומדובר כאן ב”גיוס” יהודים מהניכר, שבאו להירפא בחמי טבריה, לתרום למבנה כדי שהדבר יוסיף לישועתם..

תיאור הכתובות עם הכיתוב אל הנכנסים לבית הכנסת:

תיאור הכתובות עם הכיתוב אל היוצאים מבית הכנסת:

באמצע הסטרה המזרחית:

בין הסטרה המזרחית לאולם הראשי:

מיהו “סורוס, חניך של הנשיאים המהוללים”?: האיש אינו ידוע מהמקורות, אך היותו “חניך הנשיאים”, מלמד שחי לפני 429, שאז חדל מוסד הנשיאות. נתון זה גם עוזר לתארך הפסיפס לזמן מה לפני שנת 429.

מה עושה גלגל המזלות בבית כנסת??: תיאור אמנות הדמות וגלגל המזלות היה מפתיע מאד, ובמיוחד בעיר בה ממש יושב הסנהדרין!!. מנגד בתלמוד דיון מאלף בדיוק על נושא זה בטבריה (!)

“בימי ר’ יוחנן [ראש ישיבת טבריה!] שרון ציירין על כותלא ולא מחיי בידייהו” (ירושלמי, עבודה זרה, ג מב, ע”ד; ד ,מג, ע”ד) אך הוא כן מוחה על הקטרה מול צלמים במרחץ של טבריה!.

* ידועה כי גם פיסקה דומה בנושא הנקשרת לר’ אבון: “ביומוי דר’ אבון שרון ציירין על פסיפס ולא מחיי בידון” (ירושלמי, עבודה זרה, ג מב, ע”ד)

* זכורה גם אימרתו של רבן גמליאל הג’, אשר רחץ בבית המרחץ של עכו, וכהקשו עליו הצהיר: “אני לא בתי בגבולה, היא באה בגבולי.. אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטה, אלא אומרים נעשית אפרודיטה נוי למרחץ” ..(להשלים מקור המובאה!!)

כאשר נחשפה העדות כאן כבר הוכר התקדים מבית אלפה. חוקרים שונים הציעו הצעות פרשנות שונות:

דורו לוי, אבי-יונה, וגודינף – גלגל המזלות מייצג את לוח השנה, החקלאי והפולחני.

גולדמן – גלגל המזלות מייצג את “הפתיח לרקיע”.

חכלילי ועובדיה – גלגל המזלות מייצג שילוב איצטגננות עם לוח שנה.

יהלום – גלגל המזלות הוא מפתח לסדר אמירת פיוטים.

פרסטר וסטון – מייצג הסדר האלוהי.

אנלגנרד – הליוס והכוכבים מייצגים את העדים הקוסמים לברית הנצחית שכרת אלוהים עם עם ישראל..

וייס – (לאחר חשיפת בית הכנסת של ציפורי) – לכלל התיאורים משמעות, של “הבטחה וגאולה“.

אם פרשנות זו נכונה, הרי שגלגל המזלות מייצג את האל, אשר ביכולתו אף להניע את גרמי השמים, ולקבוע את העתיד.

העיסוק בחיזוי העתיד בעזרת הכוכבים נחשב לפסול ביהדות, אך המלחמה בו מעיד עד כמה פופלארי היה בקרב באוכלוסיה. בעיקר מענינת העדות בתנחומה (שופטים י) המעידה על חוזי כוכבים אף בטבריה(!):

“מעשה היה ברבי ינאי ורבי יוחנן [בן הנפח גדול חכמי טבריה במאה השלישית] שהיו יושבין על פיילי של טבריה והיו שם שני אסטרולוגין [חוזים בכוכבים]. ראו שם שני יהודים יוצאין למלאכתן. אמרו אותן שני האסטרולוגין: אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין אלא הנחש שורפן. שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן, מה עשו? ישבו על פתח המדינה (שער העיר) לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים ממלאכתן. ונכנסו… אמרו להן: הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום? אמרו להם (האסטרולוגין): יהודים אתם אין דברי האסטרולוגין מתקיימים בכם”

* בתאורי האנשת העונות ניתן לראות גווני העונות – חורף בהירה, בעוד קיץ שזופה!.

* יש קטעים בהם האבנים חסרות, ויתכן כי במקור היו אלו אבנים מוזהבות.

* בתאורי המזלות אפילו דמויות עירומות (דלי, מאזנים, ותאומים), ויש מי שטוען שניתן לראות אף כי הם אינם נימולים!! (לדעתי לא ניתן לקבוע בנושא!!).

* בכיתוב בעברית שגיאות כתיב (“מוזנים”), ובמקרה של “דלי” הוא מופיע בכתב ראי (!!). דבר זה מעיד בעליל כי עושה הפסיפס לא ידע עברית, והעתיק מה שנמסר לו, ובמקרה של “דלי” שכח עליו לשרטט בכתב ראי את הטקסט.. מנגד ביוונית הוא אינו שוגה => זהו אומן נוכרי העובד בשביל היהודים!.

* במרכז גלגל המזלות הליוס מתואר כאוחז את כדור הארץ, והוא עגול! משמע היוונים והרומים ידעו זאת, ובימה”ב שכחו עובדה זו..

שכבה זו כנראה חרבה ברעידת האדמה של 363. אך המקום לא ניטש, וזמן מה יותר מאוחר בית הכנסת שופץ, ואף הורחב. באופן מפתיע המשפצים התעלמו לחלוטין מרצפת הפסיפס המרהיבה, ויצרו שכבת רצפה מעליו, במפלס גבוה יותר. אחד מקירות הבית כנסת המאוחר יותר אף חוצה את מרכז הפסיפס. מרצפת הפסיפס של בית הכנסת המאוחר יותר השתמר רק קטע קטן, המתאר צבי. בית כנסת זה כנראה חרב בפלישה הפרתית של 614, אך הוא שוקם שוב בתקופה הערבית הקדומה, ואז רצפתו עוטרה דגמים גיאומטרים. הוא ניטש סופית במ10.

החמאם התורכי: מכונה ע”ש סולימאן המפואר, ופעל עד שנות ה60 (זקני טבריה עוד זוכרים שהשתמשו בו לקראת שבת).

• אוסף המוצגים בפנים הוא אוסף פרטי בעיקרו.
• בפנים יש מודל של “מרחץ האריה” הנמצא מעט צפונה יותר, וכיום סגור. הוא מכונה כך כיון שהיה בו מזרקה עשויה גוף שיש בצורת אריה. כנראה זהו מיחזור מזרקה של המתחם בתקופה הרומית. מסורת מקומית גרסה שעקרות היו יושבות על האריה ומתעברות לאחר שהיו אומרות “אריה אריה בן אהרן, עשה שאני אהיה בהריון”..

קברי צדיקים בטבריה

קבר רבי מאיר בעל הנס (מאחורי חמת טבריה)

תלמידו של רבי עקיבא (המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא), ואחד מחמישה בלבד שנותרו בעקבות מרד בר-כוכבא. הוסמך בסתר ע”י ר’ יהודה בן בבא (בצומת סומך), והתפרנס כסופר. כתב וספרי תורה, ולפי האגדה היה כה בקיא בכתבים, שפעם כתב את מגילת אסתר מהזכרון. היה ממייסדי הסנהדרין המחודשת לאחר שגלתה מיבנה לאושא. היה מחמיר, אך סובלני וקשוב. סופו שגלה לבבל (אולי לפדיון שבוים) ושם נפטר, ולא ברור איך הובא לקבורה בטבריה.

תוארו “בעל הנס” סתום, אך מספרים שהוא הביא להצלת אנשים אשר אמרו “אלהא דמאיר ענני”.

לזכר  כך נוהגים לתת צדקה על שמו, ולאמר בעת הנתינה “אלקא דמאיר עננו” פעם אחת, או שלוש פעמים.

* היה נשוי לברוריה ביתו של ר חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. נחשבה לאשת חיל שעל אף האיסור, ועל אף שאביה הומת על כך, המשיכה בלימוד תורה. היתה פעילה במחלוקות, ולעיתים החכמים היו אומרים “יפה אמרה ברוריה”.

“קבר רחל”: קברה המסורתי של אישתו של רבי עקיבא, שהיתה ביתו של כלבא שבוע, אך ויתרה על ירושתה כדי לכלכל את רבי עקיבא, אשר בגיל 40 מחליט ללמוד, לאחר שעד אז היה רועה צונהו של כלבא שבוע. יש הרואים בכך גדולה, יש הרואים בכך קיפוח וניצול. אגדה מוסרת שרבי עקיבא הבטיח לה בתמורה תכשיט “ירושלים של זהב”, שהפך למושג בשירה של נעמי שמר.

* הקבר עצמו הוא מיחזור של קבר סית שוקינא, אשת בן עלי..

.

קבר הרמב”ם (ר’ משה בן מיימון) (1135-1204)

מגדולי הפוסקים, וכן פילוסוף, מדען, ורופא, עד כי נאמר עליו “ממשה למשה לא קם כמשה”. נודע גם בכינוי “הנשר הגדול”. יליד קורדובה, בגיל 10 החלה משפחתו לנדוד, לפס במרוקו, לישראל, ולבסוף למצרים. בלימודיו מומן ע”י אחיו, דוד, שהיה סוחר אבנים יקרות, עד אשר הלה טבע. במצרים נהיה למנהיג דתי לקהילה, אך נודע גם כרופא, ונהיה לרופא המשנה למלך, ובהמשך לרופאו של סלאח א דין ובנו. מת במצרים, אך ביקש שלא להיפגש במצרים, ומציגים את קברו בטבריה. מקום קבורתו הפך עליה לרגל למרות שפסק במפורש “לא יפנה אדם לבקר הקברות”. מכתביו ידועים במיוחד “משנה תורה” (פרשנות וסדר למשנה. 14 פרקים, מכונה גם “היד החזקה“); “מורה נבוכים” (הסברים לוגים למצוות הדת ולמהות העולם. ניכרת בהם השפעה פילוסופית של אריסטו, ושל זרם ה”תלאם” בתיאולוגיה המוסלמית); “אגרות הרמב”ם”; ו11 ספרי רפואה (כולל “הנהגת הבריאות” המדגיש דיאגנוזה הוליסטית באבחון רפואי, וקריאה להימנע משימוש בקמעות; “מאמר הטחורים”; ו“מאמר המשגל” שאומרים שכתב כמדריך מיני לבן מלך מצרים – לאתר!!!!).

* מסורת קבורתו בטבריה היא כנראה ללא תשתית מספקת. הוא מת במצרים, ועל פי מסורת הושמה גופתו על גמל שנקבע שהיכן שיעצור שם יקבר, והגמל הלך עד טבריה..

האם זה נכון לפקוד קברי צדיקים?: עובדה היא כי המרגלים פקדו את קברי האבות בימי התנ”ך אך הרמב”ם פסק כי דבריהם של חכמים ראוים להערצה, אך לא קבריהם. למרות זאת קברו שלו מושא לצליינות יהודית..

.

קבר השל”ה הקדוש

במתחם קבר הרמב”ם. מכונה על שם חיבורו החשוב ביותר – “שני לוחות הברית”. שמו עצמו היה ישעיה לוי הורוביץ. עלה ברגל מפראג לא”י, דרך חאלב, והתישב בירושלים, אך שם נתפס והיה צריך להיפדות. כיון שכך עבר לצפת, שם חי שלוש שנים, ועוד חמש שנים בטבריה, ואז נפטר. נחשף לקבלה ועסק בה, אך חיבורו המרכזי עוסק במוסר, וקורה להתנזרות כמה שיותר מתענוגות החיים.

בכנס השל”ה: מתחם ובו בכנס מלפני כ800 שנה. שמו שונה לכבוד השל”ה כששהה בעיר. במ18 האוכלוסיה היתה בכיר רע ומכרה המבנה ליוונים-אורתודוקסים. מאז מנסים לפדות המקום. לאחרונה התירו היוונים ביקור חד פעמי במקום. להשלים איפה זה!!.

.

קבר רבי יוחנן בן זכאי

במתחם קבר הרמב”ם. מציל היהדות בבורחו מירושלים הבוערת ליבנה, ושם חידוש הדת והתרבות היהודית. לא נאמר מתי ואיפה מת, ומסורת מאוחרת מזהה את קיברו ליד קבר הרמב”ם.. להשלים..

.

קבר רבי עקיבא

המנהיג הרוחני של מרד בר-כוכבא,  והומת במסרקות ברזל בסוף המרד לאחר שנטען שלימד תורה.

* בקו הגובה של נקודת ציון קבר ר’ עקיבא, לכיוון צפון, קברים המיוחסים לנשים הקשורות למשה – מרים, יוכבד, זילפה, ובילהה…

.

ביבליוגרפיה לדוגמא

הירשפלד י’ (עורך) תשמ”ח. טבריה מייסודה ועד הכיבוש המוסלמי. ירושלים.

- מטוב טבריה (כתב עת).

- לקט מקורות יהודים על טבריה, בעריכת הירשפלד.

[1] מנגד הירשפלד כותב כי החומה סביב הר ברניקי מפעל מתועד מימי יוסטיניאוס

מפת גישה:

דרך הגישה: יורדים את כביש מס’ 1 מירושלים לכיוון ים המלח. במצפה יריחו פונים שמאלה, ומייד שוב שמאלה. נוסעים כ500 מ’, ואז יש פניה חדה ימינה. נוסעים בכביש צר ומפותל כ3 ק”מ, עד שרואים מצד שמאל גבעה ועליה צלב (“A” במפה). מגבעה זו תצפית יפה על המנזר. ניתן גם להמשיך וליסוע עוד כ600 מ’ עד שמגיעים למגרש חניה רחב (“B” במפה. מתאים גם לאוטובוסים!), ואז ללכת בשביל בן כ100 מ’ לתצפית יותר קרובה ויפה על המנזר (“C” במפה). ניתן גם ממגרש החניה לרדת למנזר עצמו (ברגל בלבד. ירידה די תלולה, ועליה עוד יותר..). בהצלחה!

*בניגוד לימים עברו, לא ניתן להמשיך בנסיעה ממגרש החניה (“B”) ליריחו. גם ההליכה ממגרש החניה לקיפרוס אינה מוסדרת!

.

מנזר סינט גו’רג’ ב-ו 7-18; ש 7-17; א 9-17!!

רקע

ראשית הישוב הנזירי בואדי קלט היה ע”י חריטון, אשר הקים את מנזר פארן, אל נכון ליד עין פארה, ב330. זהו המנזר הראשון בא”י, ומהראשונים בעולם (קדם לו רק מנזר אנטוניוס במצרים).

בהמשך חריטון יעזוב לדוק (המצודה החשמונאית-הרודיאנית שמעל יריחו), ולבסוף יתישב ב”מערת חריטון” שמול הרודיון, אשר בהמשך תתפתח למנזר “סוקה“. עם זאת לאחר מותו הובא לקבורה במנזר פארן (מנזר פארן אוכלס מחדש בסוף מ20 ע”י נזיר רוסי).

מנזר סינט גו’רג’ נוסד באמצע הדרך שבין מנזר פארן למנזר דוקא, ע”י חמישה נזירים סורים (פרומוס, אליאס, גניאוס, איאס, וזנון) במקור היה זה מנזר לאורה בשם “כוזיבא“.

ב480 הצטרף למנזר נזיר מתבי שביוון ושמו יוהנס. לימים היה יוהנס לארביכישוף קיסריה (516), אך ב525-6 ויתר על משרתו ושב להתבודד במנזר (את מערתו מראים על המצוק שמעל למנזר ומעט מזרחה לשערו!).

סוף מ6 – למנזר כוזיבא מצטרף נזיר מקפריסין בשם “גיאורגיוס“. הוא נודע כבעל מופת, וקורות חייו וניסיו הועלו על הכתב ע”י נזיר אחר – “אנטוניוס מכוזיבא” נזיר ממ7. מקור זה תורגם ע”י לאה די-סגני, ואלו עיקרי הדברים:

- כבר עם בואו למנזר, נזיר ותיק רצה להרים על גיוארגיוס יד, וידו נהיתה משותקת.

- בהמשך עבר לתא מתבודדים, ומאכלו היה שאריות מיובשות של אוכל יום א’. (ראה ציטוטים בנספח של סוף הקובץ).

- כאשר מצא כד ובו כוורת של דבורים, השליך אותו לנחל כי בכך פיתוי של השטן. (כנ”ל – ציטוט לכך בסוף הקובץ).

- ארבע פעמים ניצל בנס מנפילה לתהום.

- שלוש פעמים ניצל בנס מהכשת נחש.

- פעם הציל עצמו והמנזר מאש מהתנור שיצאה משליטה.

- פעם הציל המנזר מלסטים.

אנטוניוס מכוזיבא מלמד גם שהמנזר היה מקודש בתקופה הביזנטית למרים, ולכן באופן יוצא דופן היה פתוח גם לנשים. מצב זה נכון גם כיום (בניגוד לסטטוס קוו במר סבא, שם אסורה כניסה לנשים!). נראה כי מקור המסורת והפתיחות לאירוח נשים נובע מהיותו על נתיב צליינים (בניגוד למנזר מר סבא).

* הערבים קוראים למנזר “דיר מר ג’ריס“.

מנזר זה נהרס בפלישה הפרסית של 614 לסה”נ (גולגולות הנזירים שנטבחו מוצגות בטור בקריפטה, מול גופתו של “יעקב הרומני” [עליו ראה בהמשך]).

המנזר חודש ב1878 ע”י נזיר בשם קאליניקוס. רוב המבנה הושלם ב1901. חיו בו 20 נזירים, אך הם נטשו אותו ב1917, והמקום נבזז ע”י התורכים. לאחר המלחמה הוא יושב מחדש, ומוחזק מאז ע”י נזירי הכנסיה היוונית-אורתודוקסית. ב1952 נחנך מגדל הפעמונים שלו.

בשנים 1952 התבודד בו נזיר רומני בשם “יעקב”. לאחר מותו נקבר, אך יותר מאוחר נחשף הקבר והסתבר כי הגופה השתמרה בשלמותה, ומאז היא מוצגת בתוך המנזר.

למה מנזר כוזיבא ידוע יותר בשם “סינט ג’ורג’”?: יתכן וכיון שהיוונים-אורתודוקסים מחזיקים המנזר כיום, הוא יותר ידוע בשמו כמנציח זיכרו של גיאורגיוס (היווני).., שבהטיה לאנגלית יוצא “סינט גו’רג’” (ואין קשר לסינט גו’רג’ הורג הדרקונים ופטרון אנגליה, למרות שגם הוא במקור כונה “גיאורגיוס”, ומקורו מישראל, מהעיר לוד, ושם הוא קבור עד עצם היום הזה.. אלו שני אישים אחרים. לדמותו של גיוארגיוס מלוד, ראה “מערך הדרכה לוד”).

.

סיור במנזר סינט גו’רג’

נקודת המוצא היא רחבת החניה בסוף כביש הגישה (“B” במפה). ברחבה תפגשו רוכלים בדואים שיעשו ה כ ל כדי שתשתו מיץ תפוזים \ רימונים (והאמת -טעים מאד!..), בפאה הצפוני של הרחבה קשת ועליה נרשם ביוונית:

“[ה]מקום הקדוש של הקדוש יוהנס וגיוארגיוס מכוזיבא”

שער כניסה: מעליו נקבעה הכתובת ביוונית: בימי הפאטריאך דמיאנוס חודש המקדש הזה על-ידי קליניקוס הנזיר, הגומנוס (אב מנזר) של המנזר הקדוש כוזיבא, 1897. (לאמת התאריך שוב!).

* בכניסה למנזר עצמו שלט הנחיות בשלוש שפות. בגרסה העברית טקסט גדול המזהיר לא להכנס למקום ב”לבוש לא מתים”!!!…..

קומה ראשונה: בקומה הראשונה כנסיה וקריפטה. בקריפטה מוצגת גופתו השמורה להפליא של “יעקב הרומני כוזיביטס”. לפי הסבר המקומי הוא חי את 8 שנותיו האחרונות כהרמיט לצד מנזר סינט גו’רג’, ונפטר ב1960. אף שנקבר, הגופה נחשפה כעבור זמן מה, והסתבר כי לא התכלתה, ואף הדיפה ריח נעים. או אז היא הועברה למיקומה הנוכחי.

בקיר ממול כאמור מציגים גולגלות נזירים שנטבחו בפלישה הפרסית של 614.

באולם ליד מציגים שרידי קדושים נוספים. השמות שמופיעים במקראה מעל אינם מוכרים לי, למעט זה של חריטון.

* ברצפת הכנסיה בקומה הראשונה רואים פסיפס יפה ובו נשר דו-ראשי, סמל ממלכת ביזנטיון, וכיום סמל הכנסיה היוונית-אורתודוקסית. אני משוכנע כי הפסיפס חדש, אך בחוברת המקום מצהירים כי הוא מהתקופה הביזנטית. לבדוק אולי אצל הירשפלד או פטריך..

הקומה השניה: בקומה השניה של המתחם מקודשת מערה טבעית כהמערה אשר בה שהה אליהו, במצוות האל:

מל”א יז 2-7: “ב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר. ג לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. ד וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. ה וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. ו וְהָעֹרְבִים, מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר, בָּעָרֶב; וּמִן-הַנַּחַל, יִשְׁתֶּה. ז וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל:  כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם, בָּאָרֶץ”

I Kings 17:2-7: “² Then the word of the LORD came to Elijah: ³ “Leave here, turn eastward and hide in the Kerith Ravine, east of the Jordan. ⁴ You will drink from the brook, and I have directed the ravens to supply you with food there.” ⁵ So he did what the LORD had told him. He went to the Kerith Ravine, east of the Jordan, and stayed there. ⁶ The ravens brought him bread and meat in the morning and bread and meat in the evening, and he drank from the brook.

האם אליהו שהה בואדי קלט או ממזרח לירדן??:

אף כי מפתה לזהות בשל הדמיון הצלילי את “נחל כרית” עם “ואדי קלט”, הביטוי “נחל כרית אשר על פני הירדן“, כנראה מעיד כי נחל כרית נמצא ממזרח לירדן, ולא ממערב לו!. בכל המקומות האחרים בהם מופיע הביטוי “על פני”, תמיד הכוונה למקום ממזרח!:

- “שדה המכפלה אשר על פני ממרא” (בראשית כג 19).

- “[הר הזיתים] אשר על פני ירושלים (מל”א יא 7; זכריה יד 4).

חוצמזה שכנראה במקרא יש לואדי קלט שם אחר – נחל פרת!

בירמיהו יג ירמיהו, תושב ענתות מתבקש להחביא חגורתו ב”נחל פרת”,”בנקיק סלע”:

ירמיהו יג 3-4: “ קַח אֶת-הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל-מָתְנֶיךָ; וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע.“

Jeremeiah 13:3: “Then the word of the LORD came to me a second time: ⁴ “Take the belt you bought and are wearing around your waist, and go now to Perath and hide it there in a crevice in the rocks.”

המסורת המקומית גורסת שבמערה זו ארע ארוע משמעותי נוסף – פה בישר המלאך ליואכים, כי אשתו, חנה, הרה. התפתחות של המסורת הזו הביאה לקידוש תא 9 בלאורת כוזיבא כהמערה בה יואכים התפלל וצם 40 יום כדי שאישתו תתעבר, ובאותה מערה ממש, לאחר שחנה לבסוף ילדה, היא שהתה והודתה לאל “יחד עם 12 בתולות” על פוריותה.

* בתא ניתן לראות קטע רצפת פסיפס ביזנטית, ועל הקירות ציורי קדושים, אל נכון ממ19.

מי הוא יואכים?: יואכים ואנה היו זוג חשוכי ילדים, ולפי מסורת בבשורות החיצוניות, יואכים פרש למדבר 40 יום וצם, ואז נתקבלה תפילתו ואישתו התעברה.

לדעתי הדבר מעיד בעליל כי התעברה מאחר…, אך במסורת הנוצרית המודרנית (התקבל כדוגמא רק ב1854) נקבע כי אנה “התעברה ללא רבב”, אל נכון מיואכים, וילדה בת.

לכשבגרה הבת גם היא התעברה ללא איבוד הבתולין, וילדה בן. וכיום במילארד וחצי איש מאמינים כי הוא בן האלוהים..

* למרות כל המלל על התעברויות ללא מין, בחוברת שבעבר חילקו במקום הכי הצחיק אותי לקרא שכיון שההתעברות ללא רבב התרחשה פה, “לכן הוקם במקום מנזר למתאחדים“.. הכוונה למתאחדים עם האל, למי שלא הבין..

האם גם יוחנן המטביל פעל כאן???: בגרסת יוחנן מופיע משפט לקוני:

יוחנן ג 23: “גם יוחנן היה מטביל בעינון על-יד שלם, שכן מים רבים היו שם והאנשים באו ונטבלו”.

John 3:23: “Now John also was baptizing at Aenon near Salim, because there was plenty of water, and people were coming and being baptized.”

במחקר מקובל לזהות את המקום במקומות שונים:

א. (אבסביוס, אגריה, מפת מידבא): מדרום לבית שאן, אל נכון במעינות ליד “תל שלם”. או באום אל אומדאן (אבי-יונה).

ב. שוורץ: בכפר סלים שממערב לשכם.

ג. י’ ברוך: בח’ בית ענון שמצפון לשכם.

אך חוברת המקום מציע כי מקומה של “עינון” אינה אלא – המעינות בואדי קלט!!. וכולם אכן ליד “שלם”, שאינה אלא – ירושלים!! הצעה יפה ביותר!!

פאולוס – ההרמיט האחרון של כוזיבא: בשנות השישים התגורר באחד מתאי ההתבודדות (לנסות לאתר איזה, כנראה זה שמוביל אליו הסולם של 10 מ’!) נזיר קפריסאי בשם “פאולוס”. הוא היה משכיל, דיבר אנגלית שוטפת, חקר והדפיס מחקרים, והיתה לו תיבת דואר ביריחו. הוא פרסם גם חוברת על תולדות המנזר (ביוונית..). למיטב זכרוני הירשפלד הכיר אותו וכתב דברים נוספים עליו – לנסות לאתר!.

.

.

מסלולי טיול בואדי קלט

* ואדי קלט \ נחל פרת מנקז שטחח של 130 קמ”ר, ונע על פני 30 ק”מ בצפון מדבר יהודה. לאורכו נובעים שלושה מעינות – עין פרת, עין מבוע (=עין פואר), ועין קלט.

מעין קלט לסינט גו’רג’

* ניתן להשאיר רכב במצפה יריחו ולרדת ברגל, ובסוף אחמד מחיזר הנהג על טוסטוס למצפה יריחו!! 30 שקל!!. 052-5922042

* המסלול אורך כ4 שעות.

יורדים בדרך עפר עבירה גם לרכב פרטי לחניה אל מול הואדי.

ממול בתי אבן די גדולים, אל נכון מנדטורים.

משמאל לחניה אפשר לתצפת לשרידי גשר מרשים, אל נכון הרודיאני, שחצה ואדי החובר לואדי קלט.

סימון שבילים שחור מוביל בכ10 דקות הליכה לעין קלט, שהוא מהפינות הקסומות בישראל!.

על הקיר מעל כתובת ערבית המצהירה כי אמת המים הנוכחית נעשתה בשנת 1877.

לשון הכתובת:

בשם אללה הרחמן והרחום, המים נאצרו והוזרמו בתעלה ומרווים את הנחל על ידי האדון מחי אלדין מצטפא הלאל אלחסיני בשנת 1294 להג’רה (=1877). הוא גם בנה את הסכר והקים את הטחנה ונטע סביבה בוסתנים. בשנת 1330 להג’רה (=1911/12) הוא בנה גם את התעלה כדי להזרים את המים בנוחיות ובקלות אל עקבת ג’אבר ממערב דרום לעיר יריחו.

הבריטים שאבו את מימי כל מעינות וא’די קלט לירושלים, עד שהוקמה תחנת השאיבה מראש העין. שרידי צינורות מתכת בריטים עדיין באזור.

חוצים את הואדי וחוברים לסימון שבילים אדום, הנע על תואי האמה ממ19. לאחר כשעה האמה נעה על גבי גשר שאינו עביר להולכי רגל. יורדים מתחת לגשר וחוברים לסימון שבילים ירוק (אם נשארים על האדום נכנסי לקטע קניוני של הואדי המחייב חבלים!!. דיר באלאק!!).

בסימון שבילים הירוק חוזרים ללכת לאורך תואי האמה עד אל מול סינט ג’ורג’. בשלבים האחרונים רואים יפה את שרידי תואי האמה ההרודינית. במפלס נמוך יותר.

זיג אחד לפני שמגיעים למנזר מערה. וזה סיפורה:

בהליכה עצמה רואים הרבה עצי תמר, שיזף, וכן קנה, קנה קטן (=זיף נוצה), ובחורף מעין צמחים קטנים עם עלים גדולים (חצב בחורף כאשר העלים נוצרים לספק אנרגיה לפקעת הבצל של החצב).

* בתצפית לסנט גו’רג’ ניתן להבחין בשרידי אמת מים, אשר הובילה מים מואדי קלט לקיפרוס!.

עין פרת:

מעין שנביעתו נוקזה ב1927 לשכונות המזרחיות של ירושלים. כיום משמש בית המשאבות  כמשרד של רשות הטבע והגנים.

עין מבוע (עין פואר)

נובע בקרב כביש אלון. נביעתו היא בפעימות, תופעה נדירה, אך ידועה באזורים קרסטיים (גם הגיחון היה כזה ומכאן שמו). בהתאם שמו העביר – מבוע.

ב1993 נרצחו בואדי קלט שני אחים; ב1995 נרצחו מטווח קצר חייל ותלמיד ישיבה בעת שרחצו באחת מבריכות האזור; וב1997 נרצחו בואדי קלט שתי בנות.  לזכר כל אלה  בין כפר אדומים לנופי פרת קיים “מצפה השישה”.

.

.

.

נספח: מבחר ציטוטים על גיאורגיוס מכוזיבא ועל החיים במנזר כוזיבא:

“במשך כל הזמן שהוא [גיאורגיוס] נשאר בתא, איש לא יכול היה לדעת את אורח חייו שלו, פרט לזה שלא היה ברשותו לא יין, לא שמן, לא לחם, לא גלימה חוץ מכותנת אחת ויחידה – בגד המיסה שלו; אלא הוא תר את המזבלות ואסף את הטלאים ועשה לעצמו גלימה על-ידי תפירתם ביחד, ומטלאים אלה הכין גם את המצע שלו. הוא נהג לבקש מעת לעת מאלה שהיו ממונים על המזווה לשמור לו מיום ראשון את השאריות המועברות משולחנות האבות והאורחים, יהיה אלה ירקות, קטניות או גלעינים, והיה מפורר אותם בתוך מכתש אבן, עושה כדורים ומייבשם בשמש יומיים או שלושה, ואם היה לו צורך לאכול היה ניזון מהם בתאו אחרי הרטבתם במים”. אנטוניוס מוסיף ומעיד על עצמו “והאמינו לי אבות נכבדים, כי כאשר עליתי למנזר אחרי פלישת הפרסים, באתי עם כמה אחים לתאים ומצאנו את שאריותיהם של הכדורים הללו, וכולנו התפלאנו איך הוא השתמש בהם”. במקום אחר הוא מוסיף: “בפרוזדור תאו היה מונח כד חרס ישן, מתושבי המקום הקודמים. נחיל דבורים נכנס ועשה [שם] את מלאכתו. יום אחד הציקה לו [לגיאורגיוס] מאד המחשבה שאמרה לו: אסוף את הדבש וקבע את הכד של הדברוים לצורכך. אז הוא הרים אותו והשליכו למטה לנקיק כדי לנפץ את המחשבה יחד עם הכד, ומיד מצא מנוחה מן ההטרדה”. ובמקום אחר הוא מספר כי לילה אחד רבץ נשר על תא התפילה שלו, אך גיאורגיוס שראה בו שליחו של השטן, הניסו.

סיפור מענין נוסף מלמד על הסכנות בלאורה: “נזיר אחד,  בעודו עובר בשביל אל התאים, הגיע למקום תלול, והצוק היה גם מתנשא לגובה רב. ושם נפגש האח פנים אל פנים עם נמר, ובראותו אותו, פחד להפנות לו את גבו. אך גם החיה לא רצתה לסור אחרונית. הם עמדו, אפוא, מביטים זה בזה. כשראה האח, שהחיה אינה מניחה לו לעבור, אמר לה: “בשם אדוננו ישו המשיח, תן מקום שאעבור”. בשמעו את שם האדון זרק עצמו הנמר לתוך התהום שעומקו היה כקומת שני אנשים. אולם הנזיר לא ירא את האלוהים כפי שהחיה חרדה מפניו, אלא לקח אבנים גדולות ורגם את החיה למטה. והיא, רוגזת, עלתה בדהרה דרך מקום אחר, תפסה את הנזיר, הכתה אותו פעמיים או שלוש והסתלקה בהשאירה אותו פצוע, מבלי לגעת בו כלל בלועה. ואנחנו מצאנו אותו והובלנוהו לבית-החולים, וכעבור ימים מעטים הבריא הנזיר”.