מערך הדרכה לבאר-שבע
באר-שבע
באר שבע נמצאת לאורך נחל באר-שבע, במקום בו מי התהום גבוהים במיוחד (ניקוז דרומי של אקויפר ההר), ונחשפים כבר בעומק 3-4 מ’(!!). עד היום אקויפר זה מספק את מי העיר. מקור מים זה חשוב במיוחד בנגב, שעצם שמו מלמד על יובשו (נגב=מנוגב..)
נחל באר-שבע מנקז את מי הנגר של כל בקעת ערד, וחובר לנחל הבשור בהמשך. האדמה היא אדמת לס שאינה סופגת מים, ולכן השטפונות כאן אימתניים. בבקעת באר-שבע רמת המשקעים מגיע ל200 מ”מ, הנחשב למינימלי לקיומה של חקלאות. בקעת באר-שבע אם כך היא גם קו הגבול בין ה”מזרע”, ל”ישימון”.
באר שבע במקורות ההיסטורים
באר שבע היתה עיר מרכזית כבר בימי האבות: בימי אברהם היתה באר שבעסלעמחלוקת בינו לבין אבימלך מלך גרר על מקורות המים. כשפותרים הצדדים את המחלוקת נשבעים בשבע כבשים:
בראשית כא 27-34: “וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן–לְבַדְּהֶן. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה. וַיֹּאמֶר–כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת. לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא–בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם. וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם–בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם. וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים.”
Genesis 21:27-34: “So Abraham brought sheep and cattle and gave them to Abimelech, and the two men made a treaty. Abraham set apart seven ewe lambs from the flock, and Abimelech asked Abraham, “What is the meaning of these seven ewe lambs you have set apart by themselves?” He replied, “Accept these seven lambs from my hand as a witness that I dug this wellSo that place was called Beersheba, because the two men swore an oath there. .” [Beersheba can mean well of seven or well of the oath] After the treaty had been made at Beersheba, Abimelech and Phicol the commander of his forces returned to the land of the Philistines. Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba, and there he called upon the name of the LORD, the Eternal God. And Abraham stayed in the land of the Philistines for a long time.”
האם באר-שבע מכונה על שם שבע הכבשים שהוקרבו?, או על שם השבועה? כנראה שהשם כה עתיק, שכבר התנ”ך לא היה בטוח..
מבאר שבע אברהם יוצא לעקידת יצחק “בארץ המוריה”. רמז למיקום “ארץ המוריה” ניתן לקבל מהעובדה שרק ביום השלישי אברהם רואה את המקום:
בראשית כב 2-4: “וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם–מֵרָחֹק.”
Genesis 22:2-4: “Then God said, “Take your son, your only son, Isaac, whom you love, and go to the region of Moriah. Sacrifice him there as a burnt offering on one of the mountains I will tell you about.” Early the next morning Abraham got up and saddled his donkey. He took with him two of his servants and his son Isaac. When he had cut enough wood for the burnt offering, he set out for the place God had told him about. On the third day Abraham looked up and saw the place in the distance.”
דה”א מלמד אותנו שההר הספיציפי נהיה מקום בית המקדש:
דה”א ג 1: “וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ–אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.”
I Chr. 3:1: “Then Solomon began to build the temple of the LORD in Jerusalem on Mount Moriah, where the LORD had appeared to his father David. It was on the threshing floor of Araunah the Jebusite, the place provided by David.”
גם בימי יצחק נמשכים מריבות על בארות המים בעמק באר שבע:
בראשית כו 15-33: “ וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו–סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. ַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם–בְּאֵר, מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר–לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט-שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר. וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר-צְבָאוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ. אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם; אַתָּה עַתָּה, בְּרוּךְ יְהוָה. וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו; וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק, וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם. וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.”
Genesis 26:15-34: “So all the wells that his father’s servants had dug in the time of his father Abraham, the Philistines stopped up, filling them with earth. Then Abimelech said to Isaac, “Move away from us; you have become too powerful for us.” So Isaac moved away from there and encamped in the Valley of Gerar and settled there. Isaac reopened the wells that had been dug in the time of his father Abraham, which the Philistines had stopped up after Abraham died, and he gave them the same names his father had given them. Isaac’s servants dug in the valley and discovered a well of fresh water there. But the herdsmen of Gerar quarreled with Isaac’s herdsmen and said, “The water is ours!” So he named the well Esek, because they disputed with him. Then they dug another well, but they quarreled over that one also; so he named it Sitnah. He moved on from there and dug another well, and no one quarreled over it. He named it Rehoboth, saying, “Now the LORD has given us room and we will flourish in the land.” From there he went up to Beersheba. That night the LORD appeared to him and said, “I am the God of your father Abraham. Do not be afraid, for I am with you; I will bless you and will increase the number of your descendants for the sake of my servant Abraham.” Isaac built an altar there and called on the name of the LORD. There he pitched his tent, and there his servants dug a well. Meanwhile, Abimelech had come to him from Gerar, with Ahuzzath his personal adviser and Phicol the commander of his forces. Isaac asked them, “Why have you come to me, since you were hostile to me and sent me away?” They answered, “We saw clearly that the LORD was with you; so we said, ‘There ought to be a sworn agreement between us’-between us and you. Let us make a treaty with you that you will do us no harm, just as we did not molest you but always treated you well and sent you away in peace. And now you are blessed by the LORD.” Isaac then made a feast for them, and they ate and drank. 31 Early the next morning the men swore an oath to each other. Then Isaac sent them on their way, and they left him in peace. That day Isaac’s servants came and told him about the well they had dug. They said, “We’ve found water!” He called it Shibah, and to this day the name of the town has been Beersheba.”
גם יעקב מתגורר בבאר שבע, ומשם הוא יורד למצרים:
בראשית מו 1-6: “ וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. וַיָּקָם יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, בָּעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם, וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה: יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ.”
Genesis 46:1-6: “So Israel set out with all that was his, and when he reached Beersheba, he offered sacrifices to the God of his father Isaac. And God spoke to Israel in a vision at night and said, “Jacob! Jacob!” ”Here I am,” he replied. “I am God, the God of your father,” he said. “Do not be afraid to go down to Egypt, for I will make you into a great nation there. I will go down to Egypt with you, and I will surely bring you back again. And Joseph’s own hand will close your eyes.” Then Jacob left Beersheba, and Israel’s sons took their father Jacob and their children and their wives in the carts that Pharaoh had sent to transport him. They also took with them their livestock and the possessions they had acquired in Canaan, and Jacob and all his offspring went to Egypt.”
כשנכבשה באר שבע היתה לנחלת בני שמעון בתוך נחלת יהודה:
יהושוע יט 1: “ וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי, לְשִׁמְעוֹן–לְמַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן, לְמִשְׁפְּחוֹתָם; וַיְהִי, נַחֲלָתָם, בְּתוֹךְ, נַחֲלַת בְּנֵי-יְהוּדָה. וַיְהִי לָהֶם, בְּנַחֲלָתָם–בְּאֵר-שֶׁבַע וְשֶׁבַע, וּמוֹלָדָה.”.
אלא שהתאור רומז שהיו שני אתרים עם השם “שבע”!!. איפה השבע השניה? דה”א לא ידע, והוא מחק את שם הישוב השני:
דה”א ד 28: ” בְּנֵי, שִׁמְעוֹן: נְמוּאֵל וְיָמִין, יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל. שַׁלֻּם בְּנוֹ מִבְשָׂם בְּנוֹ, מִשְׁמָע בְּנוֹ.. וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר-שֶׁבַע וּמוֹלָדָה..”
התרגומים לאנגלית גם התחבטו בסוגיה. NIV גורס שמדובר בשמות שונים של אותו מקום, אך KJV גרס שאכן מדובר בשני אתרים, וכך גם לאחרונה ESV מ2001):
Jos. 19:1 (NIV): “The second lot came out for the tribe of Simeon, clan by clan. Their inheritance lay within the territory of Judah. It included: Beersheba (or Sheba), Moladah,..”
KJV: “Beersheba, and Sheba..”
ESV: “Beersheba, Sheba..”
NASB: “Beersheba or Sheba..”
לדעתי “שבע” השניה אינה אלא – תל שבע!. ובאר שבע העיר נמצאת מתחת למתחם השוק ובית הקברות המוסלמי!!. וראה בהמשך.
לאורך ימי בית ראשון באר-שבע נחשבת לנקודת הגבול הדרומית של נחלת שבטי ישראל. הביטוי “מדן ועד באר שבע” מופיע בימי סיפור פילגש בגבעה (שופטים כ 1); בימי שמואל (שמ”א ג 20); ובימי הריב בין שאול לדוד (שמ”ב ג 10).
בימי שמואל כנראה באר שבע נודעה גם כמקום משפט, ושמואל ממנה את שני בניו לשופטים שם:
שמ”א ח 1-2: “ וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל; וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה–שֹׁפְטִים, בִּבְאֵר שָׁבַע.”
I Sam. 8:1-2: “When Samuel grew old, he appointed his sons as judges for Israel. The name of his firstborn was Joel and the name of his second was Abijah, and they served at Beersheba.”
אם כי הם כנראה מועלים בתפקידם:
שמ”א ח 3: ” וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט. ”
I Sam. 8:3: “But his sons did not walk in his ways. They turned aside after dishonest gain and accepted bribes and perverted justice.”
בימי אליהו, הוא חונה בבאר-שבע בדרכו להר חורב:
מל”א ט 3: “ וַיַּרְא, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה..”
I Kings 19:3-4: “Elijah was afraid and ran for his life. When he came to Beershebain Judah, he left his servant there, while he himself went a day’s journey into the desert..”
אך בהמשך באר-שבע נודעת כמרכז פולחני, כעדות עמוס, שהירבה לדבר נגד עבודה זרה בחצי ראשון של מ8-:
עמוס ה 5: “ וְאַל-תִּדְרְשׁוּ, בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ, וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ: כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה, וּבֵית-אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן.”
Amos 5:5: “do not seek Bethel, do not go to Gilgal, do not journey to Beersheba. For Gilgal will surely go into exile, and Bethel will be reduced to nothing.”
עמוס ח 14: “ הַנִּשְׁבָּעִים, בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן, וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר-שָׁבַע; וְנָפְלוּ, וְלֹא-יָקוּמוּ עוֹד.”
Amos 8:14: “They who swear by the shame of Samaria, or say, ‘As surely as your god lives, O Dan,’ or, ‘As surely as the god of Beersheba lives’— they will fall, never to rise again.”
ספר מלכים מעיד כי פולחן זה הופסק בימי יאשיהו:
מל”ב כג 8: “ וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”
II kings 23:8: “Josiah brought all the priests from the towns of Judah and desecrated the high places, from Geba to Beersheba, where the priests had burned incense. He broke down the shrines at the gates..”
אך לדעת אהרוני היות והעיר בימי יאשהיו היתה דלה, כנראה פירוק המזבח הוא מעשה ידי חזקיהו, שכן נאמר על חזקיהו:
מל”ב יח 4, 22: “ הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה.. הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם.”
II Kings 18:4, 22: “He removed the high places, smashed the sacred stones and cut down the Asherah poles.. And if you say to me, “We are depending on the LORD our God”-isn’t he the one whose high places and altars Hezekiah removed, saying to Judah and Jerusalem, “You must worship before this altar in Jerusalem”?”
העיר יושבה מחדש בימי שיבת ציון:
נחמיה יא 27: “ וּבַחֲצַר שׁוּעָל וּבִבְאֵר שֶׁבַע, וּבְנֹתֶיהָ.”
Nehemiah 11:27: “in Hazar Shual, in Beersheba and its settlements.”
גם פה האזכור מלמד שלצד באר-שבע היו ישובי בנות! אלא שכמה שידוע לי אין מקורות היסטורים סדורים לתקופה זו. במ4 אבסביוס מתאר את באר שבע כ”כפר גדול מאד”, ובומבצר חיילים, וב”רשימת נכבדי המזרח” מצוין כי יחידת פרשים איליריים מדלמטיה מוצבת בבאר-שבע. באר-שבע מוזכרת במפת מידבא כ”באר-שבע, עתה בירוסבא”, והתאור הגראפי מלמד על עיר גדולה. אך לאחר הכיבוש המוסלמי העיר יורדת מגדולתה, ואפילו הצלבנים לא טרחו לשוב וליישב אותה.. ב1900 התורכים יקימו מצפון ל”באר אברהם” מרכז עירוני (“העיר העתיקה”), שהיא התשתית לעיר המודרנית כיום.
שרידים ארכיאולוגים בתל באר-שבע
תל באר-שבע מכונה בזיקה לשמו הערבי של המקום (תל אֶ-סַבַּע), וכאמור לדעתי זוהי “שבע” המקראית, המוזכרת לצד “באר-שבע” ביהושוע יט 1. עם זאת בהיותה ממגונת יתכן והיתה מרכז מנהלי של של באר-שבע והאזור.
היה יותר נכון לקרוא לאתר “תל שבע”, ושינוי השם נעשה ע”י אהרוני בימי חפירותיו באתר, שינוי שאומץ ע”י הרט”ג לצרכי תיירות..
החפירות בתל בשבע נעשו בין 1969-1975 על-ידי אהרוני, וב1976 על-ידי הרצוג. הרצוג שב לחפור במקום ב1993-5.
ב2005 הוכר האתר כ”אתר מורשת לאומית” ע”י האו”ם.
האתר נמצא במזלג של נחל חברון עם נחל באר-שבע. האתר כולו רק 11.5 דונם (!!), ומייצג עיר מנהל משנית מימי המקרא (מגידו וגזר 60-70 דונם). מרשים במיוחד ניצול השטח המלא (90%, בד”כ מנצלים עד 70%). מניחים שחיו בו 300 איש.
בורות כלכוליתיים בתל וממערבה לו מלמדים על ראשית הישוב האנושי באזור זה, ובבקעת באר-שבע בכלל.
דוקא בתקופות הברונזה כאשר ערד פורחת (ב”ק) ואח”כ נושבות תל מלחתה ותל משוש (ב”ת), תל באר-שבע אינו מיושב. רק בתקופת הברזל מתחדש הישוב במקום.
ממתי תקופת האבות?? עיקרי המחלוקות המחקריות:
חוקרים נחלקים בינהם אם ומתי התקימה תקופת האבות. הגישות השונות:
א. אגדות בלבד.
ב. תקופה כלכוליתית – כי אז יש ישוב פורח לראשונה באזור זה, ושרידיו היוו השראה לסיפורי האבות.
ג. תקופת ברונזה קדומה או תיכונה – כי האבות מתוארים כנוודים בין ערים גדולות ובצורות שונות, ורוב הערים היו מבוצרות לראשונה בברונזה קדומה, ואף יותר בתיכונה.
ד. ראשית הברזל – כך לפי הרצוג..
הישוב במקום מתחדש רק במ12- (שכבה 9) אלמנט אופיני לשכבה זו הם בורות אגירה שקוטרם 4-5 מ’ועומקם עד3 מ’. בורות אלו אופיניים לימי ההתנחלות ומניחים ששימשו לאגירת תבואה.
בשלב שני של שכבה זו (שכבה 
מוספים מבנים של ממש, כולל בית חצר סביב הבאר. שכבה זו מתוארכת לימי שמואל, שכאמור מינה שניים מבניו לשופטים בבאר-שבע (שמ”א ח 2-3).
במ11- מפותח הישוב לכפר מתוכנן של סדרת בתים במתאר עובלי היוצרים הגנה במרכז (שכבה 7). התפתחות דומה גם בתל משוש, ובתל ערד (מתחת למצודה). ריבוי משקעים מוצע כהסבר לפריחה הישובית אז.
- לדעתי צורת הישוב היא אולי הד לצורת ארגון האהלים בשלב הנוודי של שבטי ישראל!!
- יישוב היקפי סביב חצר מרכזית תמיד היה מאפין בניה חלוצית. כך למשל החלוצים במערבונים, כך גם צורת חוות כינרת, אילניה, ומרחביה!.
במ10- מתוכנן כל הישוב מחדש, על כל היקף התל (שכבות 6-2). היה זה ישוב על היקף של 11.5 דונם, היו בו 75 יחידות דיור, ומעריכים שחיו בו 300 איש.
- לדעתי תכנון העיר אינו אלא חומת סוגרים שהלכה והתרחבה, ואח”כ התמלאה!!!! רחובות העיר עוקבים אחרי קו החומה!!!
- המראה הנוכחי הוא של העיר בשכבה 2, עד 701-
בתי השכבה הקודמת לא נהרסים או חרבים, אלא פשוט מפורקים לטובת התכנון החדש. הישוב החדש כולל חומה, שער, רחוב ראשי, רחוב הקפי, מבני ציבור, ומפעל מים. הבניה מוסדרת מאד, ללא “חריגות בניה”, ומעידה על תכנון כולל, קרי ממלכתי. תעלות ניקוז נקזו מי גשמים לבאר שמול השער, אל הבאר שמחוצה לה.
בניה מתוכננת ומאורגנת זו מיוחסת לימי דוד, ואכן בימי דוד נעשה מפקד “מדן ועד באר שבע” (שמ”ב כד 2). סופה כנראה ב701-. שכבות הביניים הם אולי ממסע שישק (ואהרוני מזהה את האתר של אז עם “חגר אברהם” ברשימות שישק!!), ומרעידת האדמה המתועדת בימי עמוס.
לאחר 701- ישוב דל במקום, שאינו תואם את התאור המקראי של מוקד פולחני באותם ימים אשר הופסק על-ידי יאשיהו (!!..) בתקופה זו ישוב גדול בתל עירא, כך שמניחים שהיא היתה המרכז האזורי בשלהי ימי בית ראשון.
לאחר פער של 300 שנה הישוב מחודש במ4-. במקום נבנית מצודה פרסית מאוחרת, וממנה בולטים שרידים 40 אוסטרקונים ובהם שמות פרטיים (יהודים, אדומים וערבים), ציון כמויות חיטה ושעורה, ותאריכים המיוחסים לטווח של 359-338 לפנה”ס. בהיקף התל מתגלים גם בורות רבים ובהם אפר, עפר, ושברי חרסים. מכל אלו מניח הרצוג שמדובר במחסן לאספקה לצבא הפרסי.
בתקופה ההלניסטית הוקם במקום מצודה ומקדש, ובשטח ניתן לראות בסיס האבן למזבח (#10 במפה – לבדוק בשטח!!) היא דומה ל”מקדש השמש” שבלכיש, ובבור גניזה שבחצר המקדש מתגלים צלמיות רבות, בהם בולטת השפעה מצרית.
בימי הורדוס נבנה במקום ארמון גדול, שיסודותיו מגיעים עד לשכבה הישראלית, ופוגעים בה. ליד הארמון התגלה בית מרחץ (להשלים תכנית!!) ממתחם זה השתמרו שתי בריכות (לאתר בשטח!!)
בתקופה הרומית המאוחרת נבנית במקום מצודה מעוינת, כשאורך כל צלע32 מ’.
מי ישב במצודה הרומית של תל שבע?: באבני בנין שמקורם מאזור תל שבע (כנראה מחירבת אסבע, הנמצאת ממזרח לתל) נמצאה אבן ועליה כתובת יוונית המציינת קבורתו של פרש רומי אשר שירת ביחידה של הלגיון העשירי. לדעת י’ גוברין זוהי מצבת קבורת חייל מיחידה שהוצבה באזור, אולי כדי להתעמת עם מורדי בר-כוכבא, ואולי יותר מאוחר, מימי הלימס ערביקוס. מחקרי יו”ש ט, תש”ס, 121-128.
בתקופה הערבית הקדומה (לאחר פער 500 שנה) מושמשים שרידי המצודה לתחנת דרכים.
בדואים נהגו לקבור חלק ממתיהם בפסגת התל, עד העת החדשה..
ב1917 העותמאנים הקימו נקודת תצפית על התל, אך גם היא לא מנעה את האיגוף של אנזא”ק לשם כיבוש באר-שבע התקפת פתע מכיוון צפון.
המזבח: כאמור נמצא חלקיו נמצאו בשימוש משני. במקור אולי היה ליד שער העיר, במתחם שבו יש מדרגות גישה ותעלה (לדם?). המזבח אינו ממש תקני:
א. מידותיו 3 אמה על 3 אמה (1.60 מ’על1.60 מ’), בעוד המקרא מצווה למידות אחרות:
שמות כז 1: “וְעָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, עֲצֵי שִׁטִּים: חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת, קֹמָתוֹ.”
Ex. 27:1: “And you shall make the altar of acacia wood, five cubits long and five cubits wide; the altar shall be square, and its height shall be three cubits.”
ב. הוא גם אינו בהתאם למצווה על אבני המזבח להיות לא מסותתות:
דברים כז 5: “וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.”.
Deut. 27:5: “Moreover, you shall build there an altar to the LORD your God, an altar of stones; you shall not wield an iron tool on them.”
* דומה גם בשמות כ 25
מנגד קרני המזבח משקפים יפה את תפקידו גם כמקום מפלט:
מל”א ב 28: “.. וַיָּנָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל יְהוָה, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.”
I Kings 2:28: “..he fled to the tent of the LORD and took hold of the horns of the altar.”
אגב, זה לא עזר לו, ושלמה שלח את בניהו בן יהוידע שירצח אותו שם, ואח”כ הוא נהיה שר הצבא.. גורל דומה ציפה גם לאדוניה, אחי שלמה, ומי שאמור היה לרשת את דוד. שלמה גנב ממנו הירושה, ואזי אדניה רץ לאוהל מועד:
מל”א א 50: “ וַאֲדֹנִיָּהוּ, יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.”
I kings 1:50: “But Adonijah, in fear of Solomon, went and took hold of the horns of the altar.”
גם אותו הוריד שלמה בכח מהמזבח, אך נאלץ לשחררו לאחר שנשבע לו אמונים, אך הוא כן דאג להריגתו יותר מאוחר, לאחר מות דוד..
- · רצוי להפעיל התיירים ולהדגים הורדת איש האוחז בקרנות המזבח..
- · המזבח שימש לשחיטה, לא לשריפה! השלט החדש לא נכון..
הציווי המקראי בכל אופן מתיר להוריד אדם מקרנות המזבח רק אם היה רוצח במזיד:
שמות כא 14: “וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה–מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת. ”
Exodus 21:14: “But if a man schemes and kills another man deliberately, take him away from my altar and put him to death.”
על אחת האבנים של המזבח נראה כי נחרתה צורת נחש. אם כן, אולי יש כאן רמז לנחש הנחושת, אשר המסתכל בו היה נרפא:
במדבר כא 8-9: “ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.”
Numbers 21:8-9: “The LORD said to Moses, “Make a snake and put it up on a pole; anyone who is bitten can look at it and live.” So Moses made a bronze snake and put it up on a pole. Then when anyone was bitten by a snake and looked at the bronze snake, he lived.”
שמא היתה כאן פולחן יהודאי מקומי, אשר שילב את שני הפולחנות?? העובדה כי היו פולחנים מקומיים במזבחות מוכחת מתל מקנה, מגידו, והמקדש בתל ערד.
העובדה כי היו פולחנים מקומיים לנחשי נחושת מוכחת מנחש הנחושת מתנע ומגזר.
פולחן נחש הנחושת בוטל בימי חזקיהו:
מל”א יח 4: “ הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן. ”
II kings 18:4: “He removed the high places, smashed the sacred stones and cut down the Asherah poles. He broke into pieces the bronze snake Moses had made, for up to that time the Israelites had been burning incense to it. (It was called Nehushtan.)
ויתכן שהוא גם ביטל את הפולחן בתל באר-שבע. אפשרות שניה היא כאמור שהדבר נעשה בימי יאשיהו:
מל”ב כג 8: “ וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”
II kings 23:8: “Josiah brought all the priests from the towns of Judah and desecrated the high places, from Geba to Beersheba, where the priests had burned incense. He broke down the shrines at the gates..”
אך אפשרות זו פחות סבירה כיון שלאחר 701- הישוב במקום דל.
היכן היה המזבח?
החופרים מצאו את אבני המזבח בשימוש משני במבני המחסנים מול השער. תחילה הם העריכו כי במקור הוא היה חלק ממקדש, ובאנצ’ לחפירות אף מוצע לשחזר מקדש דומה לזה של ערד באזור הדרומי של העיר (!..). המשך חפירות הראה כי אזור זה בעצם היה אזור מרתפים, ובמפות חדשות יותר מתואר שם “בית המרתפים”.
* עם זאת עד היום בשטח בולטת קבוצת אבני גויל גדולה, וסביבה גידור בלוחות עץ..
ידין הציע לשחזר את המזבח בתחומי מבנה הסמוך לשער, ששם יש מדרגות המובילות באמצע חדש לשום מקום, ומתחת תעלה. לדעתו המדרגות הובילו למפלס המזבח, והתעלה שימש לניקוז דם הקרבנות. העובדה שאבני המזבח שימשו למחסנים שמעבר לרחבה מחזקת משהו הצעה זו.
באר המים: אהרוני חשף 30 מ’ ממנה, והפסיק. בשנות ה90 צביקה צוק השלים חשיפת הבאר עד לבסיסה, ונוכח שעומקה 69 מ’ (!!). דבר זה הצריך השקעה רבה, והדבר תמוה, כיון שבנחל ניתן היה בעומק4 מ’ בלבד להגיע למים (!!). ואילו המניע היה הגנתי, מדוע הבאר נותרה מחוץ לחומת הישוב????
למה נחצבה באר המים של תל-שבע במקום גבוה?, אך מחוץ לעיר???
לדעת החוקרים יתכן ובמקור היתה בלב ישוב ברזל א, כמעט בראש גבעה. עם זאת בהמשך נעשה ישוב מתוכנן על כל הכיפה, והבאר במכוון הושארה בחוץ!!. אני לא מצאתי הסבר לכך במחקר. לדעתי הסיבה היא שעם הקמת מפעל המים, היה פחות צורך בבאר המים, ומתכנני העיר העדיפו להשאיר אותה במכוון בחוץ, כדי שהנוודים לא יפשטו על העיר ומפעל המים שלה בשביל המים היקרים. מנגד אולי שאפו (ואולי אף ביצעו) חיוב מהנוודים על השימוש במי הבאר!
גוברין נותן פרשנות דומה, ולדעתו באר המים נבנתה בכוונה ליד שער העיר, אך מחוצה לו, כדי למשוך נוודים שיתנו מידע על מרחב הנגב (איומים אדומים..) וגם כדי לקיים מסחר.
למה יש עץ אשל ליד הבאר??
העץ מודרני בעליל, אך רשות הגנים רצתה להמחיש בכך את הפסוק
בראשית כא לג: “וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם–בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם”
Genesis 21:33: “Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba, and there he called upon the name of the LORD, the Eternal God.”
אלא שצמיחת האשל איטית, ואברהם ידע שהוא לא יזכה מצילו. אז למה טרח – כי ידע כי צאצאיו ירשו את הארץ!!..
.
השער:
שער 4 תאים, אבל בחזיתו כשער נוסף. שערים קדמיים כאלו אופיניים לכמה אתרים, ומקבילות ישנם בתל דן, מגידו, לכיש, ובמקרא (!):
שמ”ב יח 24: “וְדָוִד יוֹשֵׁב, בֵּין-שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים; וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל-גַּג הַשַּׁעַר, אֶל-הַחוֹמָה, וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא”.
ISam 18:24: “While David was sitting between the inner and outer gates, the watchman went up to the roof of the gateway by the wall.”
למה תוכננו השערים המקראיים כפי שתוכננו?: לדעתי השערים הישרים מב”ת ואילך הם תוצאה ישירה של התפתחות השימוש במרכבות באותם ימים. השערים נועד לאפשר יציאה מהירה של המרכבות להתקפות, אך נסיגה ונעילה במידת הצורך. השערים הברזליים ממשיכים מסורת תובנה זו. בימה”ב תודגש ההגנה והשימוש באבירים, ואז יחל השימוש בשערים עם זויות.
יתכן ובתקופת הברזל החלו להבין החסרונות של שער ישיר ולכן באתרים כמו מגידו, לכיש, תל דן ותל באר-שבע הוסיפו שער קדמי!!
למה שימשו שערים בתקופה המקראית?
פרט לשימוש המתבקש של שערים להגנה על ישוב, היה להם שימושים נוספים:
א. מקום מסחר – בשער העיר התנקזה תנועת סחורות בין העיר לבין הכפרים וערים אחרות, ונפח התנועה קבע את שוויים היחסי של סחורות. מכך נולד הביטוי המשמש בעברית עד היום – “שערי חליפין”! ואכן מחוץ לתל דן אותרו מבנים ציבורים, לדעת החופרים היו אלו השווקים החיצונים של העיר, “חוצות” בלשון המקרא.
ב. מקום משפט – ואכן בתל דן התגלה בסיס אפיריון, אל נכון למושב השופט.
דברים טז 18: “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.”
Deut. 16:18: “ Appoint judges and officials for each of your tribes in every town the LORD your God is giving you, and they shall judge the people fairly.”
וספר רות מראה יפה כיצד בשער העיר בועז מביא לדיון מול “הגואל” ו”עשרה אנשים” את פרשית רכישת נחלה, וקנית רות לאישה:
רות ד 1, 9-11: א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר–וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ..
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן–מִיַּד, נָעֳמִי. י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן [המת] קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה..
וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ..
Ruth 4:1, 9, 11: “Meanwhile Boaz went up to the town gate and sat there. When the kinsman-redeemer he had mentioned came along, Boaz said, “Come over here, my friend, and sit down.” So he went over and sat down. 2 Boaz took ten of the elders of the town and said, “Sit here,” and they did so.
Then Boaz announced to the elders and all the people, “Today you are witnesses that I have bought from Naomi all the property of Elimelech, Kilion and Mahlon. 10 I have also acquired Ruth the Moabitess, Mahlon’s widow, as my wife..
Then the elders and all those at the gate said, “We are witnesses. May the LORD make the woman who is coming into your home..”
מנגד יתכן גם והמלך ישב שם. לפי שמ”ב לאחר מות אבשלום, דוד בכה על מותו “בעלית השער”, ולאחר מכן –
שמ”ב יט 9: “ וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר; וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ..”
II Sam. 19:8: “So the king got up and took his seat in the gateway. When the men were told, “The king is sitting in the gateway,” they all came before him..”
ג. מקום פולחן – על יאשיהו נאמר כי ביטל פולחנות שנהגו בשערי העיר -
מל”ב כג 8: “..וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”
II kings 23:8: “ He broke down the shrines at the gates..”
* ואולי האפיריון בשער תל דן היה לפסל??.. בכל מקרה מחוץ לשער בתל דן התגלו מצבות אבן!.
ד. מקום הוראה? – לדעת ברקאי, מכאן שמו של המושג “שיעור”.
ה. מקום ארועים קיצונים? – לדעת ברקאי, ומכאן מקור שמן “שערוריה”..
* הספסלים בחדרים – לא בהכרח רק לשומרים!. אולי גם לסוחרים, ולשופטים!!.
בשער רואים יפה שהמסד אבנים, אל נכון אבנים מנחל באר-שבע, אך מעליו הבניה היא בלבנים. מסורת בנית לבנים מתועדת כבר מימי הכנענים, כולל בשערים (תל דן, אשקלון, גזר).
בנית לבנים: צורת הבניה היא מסד אבן ומעליו לבנים. בנית לבנים מאפינת מאד את המצרים, וגם כנענים, והתנ”ך משקף את בנית מגדל בבל בלבנים:
בראשית יא 3: “ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.”
Genesis 11:3: “They said to each other, “Come, let’s make bricks and bake them thoroughly.” They used brick instead of stone, and tar for mortar.”
אלו תמיד לבנים מיובשות. לבנים צרופות יופיעו רק בימי היוונים ואילך.
לשם הגנה עליהם בימי קדם היו מטייחים אותם בטיח. עדות יפה לצורך השוטף של טיוח, והשחיקה של הקירות אם לא מקפידים על זה מבוטאת ביחזקאל:
יחזקאל יג 10-14: “.. והוא בונה חיץ והנם טחים אתו טפל. אמור אל טחי תפול ויפול והיה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע. והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם.. והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני אדוני”.
Ezekiel 13:10-14: “.. and he builds a wall, and lo, others daubed it with lime. Say to those who daub with limes, yes, it shall fall; there will be a flooding rain; and you, O hailstones, shall fall, and a stormy wind shall break. And, behold, when the wall has fallen, shall it not be said to you, where is the daubing with which you have daubed?..And I will break down the wall that you have daubed with lime, and touch it to the ground; yea, I will bare its base. And it shall fall, and you shall be destroyed in her midst. And you shall know that I am the LORD.”
* טיוח נהג גם לציפוי קירות אבני גויל. רק בבנית גזית נותר קיר האבנים חשוף, כבהר הבית.
- בשער רואים שהמפלס הצפוני נמוך מהמפלס הדרומי. זוהי עדות לקיומם של לפחותו שני שלבים במתחם שער העיר.
- מתחת לריצוף השר תעלת ניקוז שהזינה והעשירה את הבאר שמחוץ לחומה!
בתי עמודים Tripartite pillared buildings:
מבנים גדולים בעלי שני טורי עמודים התומכים בתקרה. כיום ידועים כ35 כאלה בכל הארץ. במקום לאמר כי הם היו רב שימושים החוקרים נחלקים לגבי משמעות יחידה שהיתה להם, ואולי מוזכרת במקרא:
א. אורוות: כאשר נמצאו בדוגמאות הראשונות במגידו עם טורי שקתות סברו החוקרים כי אלו אורוות, אל נכון אורוות שלמה, שנאמר שהיו לו 40,000 ארוות:
מל”א ה 5-6: ” וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע–כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה. וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה, אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים–לְמֶרְכָּבוֹ; וּשְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, פָּרָשִׁים.”
I Kings 4:25-26: “During Solomon’s lifetime Judah and Israel, from Dan to Beersheba, lived in safety, each man under his own vine and fig tree. Solomon had four thousand stalls for chariot horses, and twelve thousand horses.”
הבעיה היא שהם צרים מידי ואין תעלות ניקוז לצואה.
ב. מחסנים: הרצוג בעקבות החפירות בבאר שבע שם מצא קרמיקה רבה סבר כי בתי העמודים שימשו כמחסנים והשקתות שימשו להאכלת בע”ח בעת העמסת ופריקת סחורה. הוא אף מצא חרס עם שתי שמות מקומות המוכרים באזור – “אלתולד” (יהושוע טו 30) ו”אמם” (שם 26).
הרצוג עצמו או חוקרים אחרים (לבדוק באר-שבע ב) זיהו המחסנים עם “בתי מסכנות”
ערי מסכנות: ביטוי המופיע לראשונה כמתאר את הערים שבנו בנ”י כעבדים במצרים:
שמות א 11: “ ..וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה–אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.”
Exodus 1:11: “..and they built Pithom and Rameses as store cities for Pharaoh.”
עדות לתכולתם מופיע בחזקיהו שעליו נאמר שלקראת האיום האשורי הוא בנה:
דה”ב לב 28: “ וּמִסְכְּנוֹת–לִתְבוּאַת דָּגָן, וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר”
II Chr. 32:28: “He also made buildings to store the harvest of grain, new wine and oil;”
בתי “מסכנות” מוזכרים עוד כמנה פעמים במקרא:
- שלמה בנה ערי מסכנות (מל”א ט 19), ודה”ב מוסר כי בנם בחמת (דה”ב ח 4).
- ערי המסכנות של נפתלי הוכו ע”י הדד בימי אסא (דה”ב טז 4).
- יהושפט בנה ערי מסכנות ביהודה (דה”ב טז 12).
מקור השם מבבלית, ששם MASKANATI משמעותו “אוצר”!.
ג. מרכזי קניות: כוכבי בעקבות חפירת בית עמודים בתל הדר (מזרח הכינרת) הסיק כי אלו מרכזי קניות, אותם הוא זיהה עם ה“חצות”:
“חוצות”: מבני ציבור המוזכרים בימי אחאב:
מל”א כ 34: “ ..וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן”.
I Kings 20:34: “..You may set up your own market areas in Damascus, as my father did in Samaria.”
שתי בעיות עם זיהוי שכזה:
א. לא נאמר שתפקיד החוצות הוא מרכזי קניות (אם כי אפשרי);
ב. משמם ניתן להסיק כי המבנים היו מחוץ לעיר! – ובד”כ בתי עמודים נמצאים בתוך העיר!. מחוץ לשער בתל דן נתגלו מבנים המפורשים אכן כ”חוצות”, אלא ש – אלא לא “בתי עמודים”..
לדעתי זהו ויכוח עקר. מבנים בעלי תכנית דומה יכולים לשמש לצרכים שונים במקומות ובזמנים שונים. ראה למשל תכנית בסיליקלית של מבנה – בית משפט בימי הרומים, בית תפילה בימי הנוצרים..
* עם נוסעים מכאן לצומת דימונה, ופונים שמאלה, לצד הכביש מרכז מסחרי המכונה “חוצות”…
בתי ארבע מרחבים: נחשבים ל”מאובן מנחה” של ארכיטקטורה ישראלית, ומפתה לראות בהם התפתחות של אוהל.. לדעתי בכל אופן..
“בית המושל”: מבנה הבולט בגודלו, ומכיל אף כמה אבני גזית.
הרחוב הקדום (#9): ברחוב ההיקפי ניתןם להבחין בקטע בו בעומק 3 מ’ מתחת לרחוב הנוכחי רואים קטע רחוב מקביל במפלס קדום יותר. הדבר מעיד כי תיכנון האתר נקבע כבר בשכבה 5, במ10-. לראות בשטח!!
בית המרתפים (#10): מכונה כך בשל הבורות התת קרקעים בבסיס המבנה לראות בשטח!!
מפעל המים:
חקירת המים באתר חודשה ע”י הרצוג ב1993-5. הוא חשף את באר המים עד בסיסה, וכן את מפעל המים, והראה כי השערות אהרוני היו נכונות -
א. הוא חלק אינטגרלי מתכנון העיר כבר ממ10-, ואילך.
ב. הוא לא הוביל למי תהום, אלא למאגרי מים שהוזנו ממקור אחר.
המקור האחר התברר כשילוב של מי נגר מעל מדרגות הירידה למתחם, ותעלת מים שהזינה מי שטפונות מנחל חברון שליד.
מהחפירות הסיקו החופרים שמפעל ההטיה הפסיק לעבוד במ8-, אולי כי הואדי שינה את נתיבו והתרחק למיקומו הנוכחי, ואולי (לדעתי) כי האשורים נתקו את תעלת ההטיה.. בכל מקרה מאגר המים שימש עד התקופה הרומית, כעדות מטבעות שנתגלו במקום. אולי הוא יצא משימוש מרעידת האדמה של 31-, ויתכן כי נסתם בכוונה (כדי שלא ישמש נבטים?. לפי גוברין גם הוא וגם מאגר תל ערד נסתמו בכוונה בשלהי התקופה הפרסית או ההלניסטית).
- מפעל המים נפתח ב2003. בשל המסלע הקרטוני הלא יציב, הוא בנוי חללים צרים, ולעיתים הוספו קירות לתמיכה. הכל טויח טיח, וניתן לראות הטיח המקורי, כולל טביעות האצבעות של הטייחים!!.
- לצורך הפתיחה המחודש הוספה קורה תומכת מוסווית (מוסווית בתקרה של הבור האחרון..), ומסיבה זו מחייבים לבישת קסדות..
- המאגר בנוי מחמש תאים ובנפח כולל של 700 מ”ק.
תל שבע הבדואית – הישוב קבע הבדואי הראשון, מ1968, וכיום יש בו 15,000 תושבים. נחשב לעשירון הראשון (=הנמוך ביותר..) במעמד סוציו אקונומי..
באר שבע
בהעדר ממצאים, שנים רבות מיקומה המדויק של באר-שבע לא היה ידוע, למרות שאזור הבארות כונה “ביר א-סבע”.. כבר וולי ולורנס הציעו שהעיר היתה בתל-שבע, ובאזור “באר אברהם” חנו הנוודים, כגון אברהם. הבעיה המרכזית היא שתל שבע קטנה מידי, אך בהעדר אתר אחר, חוקרים שונים המשיכו לדבוק בדיעה זו, כגון הרצוג באנצ לחפירות ב1992.
כאמור כבר המקרא מרמז שהיו שני אתרי בת: באר שבע, ושבע, וגם מקורות היסטורים ציינו שבמ14 עוד היה ניתן לראות שרידי כנסיות באזור “באר אברהם”. חפירות בשנות ה90 וה2000 הראו כי “באר שבע” העתיקה אכן מתחבאת מתחת למתחם השוק העירוני ובי”ק המוסלמי שמצפון ל”באר אברהם”, ולהערכת גוברין גודלה היה 100 דונם.
להעלמותה של באר-שבע העתיקה אחראים יותר מכל התורכים, שבראשית המאה ה20 הקימו מתחם אורתוגונלי מצפון ל”באר אברהם”, בדיוק מעל שרידיו העתיקים של הישוב שהיה במקום. בבניה גם מוחזרו אבנים רבות מהעיר העתיקה, מגמה שנמשכה גם בימי הבריטים.
החפירות מלמדות על נוכחות חצי כפרית צפופה באזור נחל באר-שבע כבר בתקופה הכלכוליתית, ולאחר פער רב חידוש הישוב בתקופה הישראלית. (פרסית?) בתקופה הרומית מוקם באזור בי”ק המוסלמי מחנה רומי, וסביבו בתקופה הביזנטית מתפתח מרכז מנהלי ומוקמות 6 כנסיות.
באר-שבע הכלכוליתית:
עדויות ליישוב כלכוליתי די מסביב בבאר-שבע העתיקה וסביבותיה התגלו בחפירות משנות ה50 ואילך. נוכחות ישובית התגלתה בחמישה אתרים לאורך נחל באר-שבע, כולל מתחת לעיר הרומית-מקראית. בספרות נקראים המאפינים של התרבות החומרית מאזור זה בשם “תרבות באר-שבע”.
האם אנשי באר-שבע הכלכוליתית שמרו כשרות??: מענין לציין כי הממצא כולל שתי צלמיות שנהב שזכו לכינוי “שרה” ו”אברהם” (להשלים תמונות לחוברת!!) ושניתוח העצמות הראה כי בניגוד לאתרים כלכוליתיים אחרים מאזור הנגב, באתרי באר-שבע לא התגלו עצמות חזיר כלל. שמא בבאר-שבע חיתה קהילה פרה-עברית שומרת כשרות??????.. עובדה שמנהגי הקבורה של הכלכוליתים ישמשו שוב את היהודים התקופה הרומית….
בית יוצר לכלי צור: ב2003 נחשף במתחם שליד השוק העירוני בור ובו מאות אלפי (!) פריטי צור שנועדו בעיקר להיות להבי מגל.
בית יוצר לכלי נחושת: בביר אבו-מטר (להשלים אם זה בתחומי באר-שבע!!) נתגלו ברחבי האתר פיסות רבות של עפרה וסיגי נחושת, כמו גם חלקי תנורים. באתר השכן ביר א-ספאדי נתגלו כלים מוגמרים מנחושת, וחלקם דומים מאד למטמון נחל-משמר. לאור כל זאת ניתן שכלי מטמון נחל משמר יוצרו (או לפחות רובם) בבאר-שבע הכלכוליתית. הנחושת אגב אותרה כנחושת שמקורה מפונון.
באר שבע המקראית
אזור השוק העירוני: ב1955 נבנה מתקן דלק צבאי באזור השוק העירוני של היום (לנסות לברר בדיוק איפה!..). בשפכי הבורות שנכרו במקום זיהה צבי עופר חרסים מקראיים, כולל ארבע ראשי צלמיות פריון יהודאיות, שברי צלמיות בע”ח, שבר צלם ציפור, ידית “למלך חברן”, וידיות נוספות עם עיטורים גיאומטרים (פורסם על ידו ב”דע את הארץ: באר-שבע [1960]). חפירות הצלה לאורך השנים 1962,1964, 1968, 1994, ו2004 הראו שאכן באזור שכבות ישוב מקראיות (כמו גם כלכוליתיות, רומיות, וביזנטיות). החרסים המקראיים כולם מברזל ב, מ8-. ניתן לראות כיום שרידים מתקופה זו מתחת לשרידי פינת המחנה הרומי שנחשף ליד השוק העירוני (ראה בהמשך)
* חפירות הצלה באזור של השוק הבדואי כיום (רחבת החניה שליד נחל באר שבע) ב1996-7 הראו כי גם שם היה ישוב במ8-.
* לדעת פ’ פביאן היה במקום ישוב של 80 דונם, והוא הוא באר-שבע העתיקה, בעוד תל באר-שבע היה ישוב בת בעל אופי מנהלי. לצמדי ישובים שכאלו מקבילות כגון אשדוד ואשדוד-ים, יבנה ויבנה-ים, וגת ומרשת גת.
ניתן להניח אם כך כי “באר אברהם” היתה בשימוש כבר אז -
“באר אברהם”: באר גדולה על גדת נחל באר-שבע, בפאתי “העיר העתיקה” התורכית של באר-שבע עומק הבאר13.5 מ’ (בלבד), ורק5 מ’ ממנה חצובים בסלע (!). היא נסקרה לראשונה ע”י טריסטם, שכבר אז כונתה בשם זה. הוא איתר במקום שרידי כתובת בערבית “505… אללה מוחמד”. הכתובת מוכיחה שמתחם הבאר היה בשימוש לפחות מאז 1112. טריסטם גם ספר 143 חריצים על שפת הבאר, ולדעתו יתכן ואכן הבאר מימי אברהם.
עץ האשל: ליד “באר אברהם” שרידי עץ אשל גדול ועתיק, ומפתה ליחס את נטיעתו לאברהם, כי נאמר עליו:
בראשית כא 34: “וַיִּטַּע [אברהם] אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע”
- ב1897 השתלט שיח מקומי על הבאר, חצב לידה עוד אחת, והתקין אנטילה (אנטילה משוחזרת ניתן לראות בעיר העתיקה עצמה!). השערתו שבקרוב תוקם עיר ליד התאמתה, אך התורכים הגיבו ליזמות בזריקת השיח לכלא על כך שהשתלט על שטח ללא אישורים.
- כנראה שכאשר העירייה פיתחה המקום, וריצפה מחדש הרחבה, נחשפה הבאר השניה. לאמת!!
באר-שבע הרומית-ביזנטית
תקופה רומית קדומה: עדויות יחידות לנוכחות בבאר-שבע בתקופה הרומית הקדומה נמצאו בחפירות במתחם ג’ ב1992. שברי חרסים, כולל נבטים, ושברי ונרות מעידים על נוכחות אנושית באותם ימים, אך אין מספיק ממצא לקבוע מי ובאיזה היקף. בתל-שבע באותם ימים כאמור נבנתה וילה שכללה בית מרחץ.
תקופה רומית מאוחרת:
ב”ספר באר-שבע” (תשל”ט) מרוכזים כל המקורות האפיגרפים מבאר-שבע הרומית-ביזנטית. המקורות החשובים ביותר לתקופה זו:
א. אבסביוס, “אונומסטיקון”, מ4 – “כפר גדול מאד” ובו מבצר של חיילים.
ב. “רשימת נכבדי המזרח” (Notitia Dignitatum Orientis – מ4-5, רשימת שמות ומיקום הפקידים הקיסריים במזרח האימפריה) – מוזכרים פרשים איליריים מדלמטיה המוצבים בבאר-שבע.
מכל אלו עולה שבבאר-שבע היה מחנה צבאי רומי, אך לא אבל ולא וולי ולורנס שסוקרים את באר-שבע בראשית המאה מזכירים משהו דומה. מנגד פביאן בדק צילומי אויר של באר-שבע מ1918 שעשו טייסי חיל האויר הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולדעתו ניתן לזהות בתחומי בי”ק המוסלמי של היום שרידים של מתחם מלבני גדול (185X120 מ), ובמרכזו מבנה רבוע. הוא פרסם רעיון זה ב1995, וחפירות ב1992 ו1996 (חא 109 – לאמת!!) ליד השוק העירוני חשפו קירות עבים באורינטציה של תצ”א, ותאריכם – התקופה הרומית המאוחרת=> המחנה הרומי נחשף!!.
נראה כי מחנה זה הוקם בזיקה להעברת הלגיון העשירי מירושלים לאילת בשלהי המ3, ואכן מסביבות באר-שבע ידועה כתובת ובה מוזכר חייל מהלגיון העשירי! (להשלים תמונה!! – מחקרי יו”ש ט [תשס], 122-128).
בפינת המבנה נבנה בית מרחץ, אשר שימש לאורך זמן, ממ3 עד מ6 (!).
תקופה ביזנטית:
באר-שבע התפתחה והתפשטה בתקופה הביזנטית, ולעדות הצליין אבכריוס מכנה אותה במ6– “עיר גדולה”. היא גם מופיעה במפת מדבא, וכהעיר הגדולה ביותר מערי הנגב, אפילו יותר גדולה מחלוצה (!!).
“האדיקטים של באר שבע”: שברי לוחות שיש שידועים כבר ממ19, והראשונים פורסמו ע”י קלרמון גנו ואבל, ונאמר שמקורם בבאר-שבע. במקור היו חלק מכמה לוחות שהיוו צו מיסים אחד. גילוי שבר נוסף בחפירות בכניסה הדרומית לבאר-שבע ב1996 הוכיח את מקורם, והפרסום החדש ביותר הוא של לא די-סגני, SCI 23 (2004).
די ודאי שהיה זה צו מיסים מימי יוסטיניאנוס הב (527-56). הצו פונה לערים בהם יחידות צבאיות, רובם בדרום הארץ, אך הם כוללות ערים אזרחיות, ומכל הפרובניציות של פלשתינה.
בעבר הציע שזהו מס שנתי לטובת אחזקת הלימס; היו שהציעו שתכליתו יותר לכסות עלויות ליווי צליינים להר סיני. מאירסון הציע שזהו מס מיוחד לרגל הגדלת המשרד של מושל פלשתינה בימי יוסטיניאנוס; די סגני מסכימה שזהו צו של מס מיוחד, אך סיבתו לא ידועה. יתכן ובא לכסות הוצאות ליווי צליינים, שכן ב532 יוסטיניאנוס קיצץ במשכורות הלימיטאנים, בעקבות “השלום הפרסי”.
שש כנסיות באר-שבע: מקורות מהמאה ה14 מציינות שרידי כנסיות בבאר-שבע. ב1903 אבּל סימן מיקומן של שתיים מהם, אך אח”כ הו נשדדו לחלוטין. כנסיות נוספות נחשפו בחפירות, ובסה”כ ידועות כיום שש כנסיות:
צומת אלי כהן (מול הקניון): כנסיה 15 X24 מ’. נחשפה ב1967 ואין ממנה זכר כיום.
בין השוק לצומת: כנסיה גדולה של 28X41 מ’. נחשפה ב1994. כולל אף קטעי פסיפס מעוטרים. כיום אין להם זכר (לאמת!). היתה חד אפסידיאלית ועם טרנספט. רצפת פסיפס מלמדת שבוצעה שם הנחת פסיפס ב552\3. מטבע זהב מ750 מלמד שכנראה הכנסיה קרסה סופית ברעידת האדמה של 749.
רחוב שלושת בני עין חרוד: שרידי רצפות פסיפס וסורג.
רחוב מורדי הגטאות: שרידי רצפות פסיפס וסורג
מנזרים: הגבעה מדרום לשוק מכונה “א-דיר”, ואבּל העריך שהיתה כאן כנסיה, ואכן חפירות נקודיות חשפו שם רצפת פסיפס. יתכן והיה מנזר נוסף באבו-מטר.
- רצפות פסיפס שנחשפו באתרים שונים מלמדים על היקף העיר הרחב אז. אתרי בית יוצר, כבשן סיד, וגת, מלמדים על כלכלת העיר אז. מספר בתי חווה נחשפו גם בשנות ה90 בשכונת רמות של היום.
- קבורה בתקופה הביזנטית: עדויות רבות נחשפו במקומות שונים המלמדים שהקבורה אז היתה בעיקר בקברי ארגז. 25 קברים כאלו פונו לטובת קניון באר שבע; באזור “היכל המשפט” התגלו עוד 30 קבר ארגז; מדרום לשוק הבודאי התגלו עוד 60 קברי ארגז, כולל שניים מעופרת עם עיטורי צלבים. שמות הנפטרים, כשהתגלו, מלמדות על אוכלוסיה מקומית ערבית-נבטית, לצד אוכלוסיה יוונית-נוצרית. כתובת בודדה בארמית מלמדת גם על לפחות כמה יהודים בעיר בתקופה הביזנטית.
באר שבע המוסלמית הקדומה
עדויות שונות מלמדות על נוכחות מוסלמית בעיר עד מ8-9. לפחות שתי כנסיות שימשו עד מ8. כנראה שאז העיר ניטשה עד העת החדשה (!! אפילו הצלבנים לא טרחו לישב אותה!!).
באר-שבע התורכית
ב1900 התורכים בונים מתחם אורתוגונלי (תוכנן ע”י שני אדריכלים ערבים, האחים נשאשיבי, כנראה בסיוע אדריכל שוויצי וגרמני), תוך התעלמות משרידים קודמים, ואף הריסתם לשם חומרי בנייה. הדבר גורם להרס עתיקות רב.
גודל “העיר החדשה” תוכנן ל60 מ’ על60 מ’(4 דונם תורכי), עם רחובות ברוחב סטנדרטי של15 מ’. הרחוב המרכזי היה רחב יותר ב5 מ’, וכונה בהתאם – “רחוב ה20 מ’.”.. (כיום רחוב קק”ל).
הרחוב הראשי חוצה את העיר לאורכה, מ”באר אברהם” שבקצה הדרומי, ועד בית המושל, שהיה בקצה הצפוני.
- יתכן כי בכוונה לא תוכנן אזור מקורה למסחר, כיון שסברו כי הצרכנים העיקריים הם בדואים, והם רגילים ללעסוק במסחר תחת כיפת השמיים.
- המניע התורכי העיקרי להקמת באר-שבע היה למסות את הבדואים. הם דרשו שהבדואים ירשמו במנהל, ומי שלא נרשם היו הורסים לו המאהל, “כיון שאם הוא לא רשום, הוא לא קיים”..
באר שבע בימי המנדט הבריטי
ב31 לאוקטובר נכבשה באר-שבע ע”י כח פרשים אוסטרלי וניו-זילנדי, בפיקודו של אלנבי.
קרב באר-שבע
במהלך מלח”מ הא ניסו ב1915 הגרמנים-תורכים להשתלט על תעלת סואץ. הבריטים הצליחו להדוף אותם, ובהמשך החליטו לכבוש את א”י. הם ניסו לכבוש את עזה, אך למרות שליטה ימית שסיפקה סיוע, ולמרות הכוחות הגדולים, בשתי נסיונות הבריטים נכשלו בכיבוש עזה. בפעם הראשונה הם כבשו, אך חששו מתגבור תורכי, ובהעדר כח אוירי לאמת החשש, החליטו לסגת. בנסיון התקפה השני התורכים התכוננו כיאות, והוא שוב נכשל, באבדות רבות (2000 חיילים, כיום בבתי קברות בעזה ודיר אל בלאח), וזאת למרות שבקרב השני גם שולבו, לראשונה, טנקים בריטים (“ביג וילי”) (וזאת לצד אחד הקרבות האחרונים בהיסטוריה בהם השתתפו פרשים..)
בעקבות הכשלון מונה אלנבי למפקד הכח, במקום מוריי, והוא החליט לכבוש את באר-שבע בהפתעה. הרבה מתכנון ההתקפה המוצלחת הוא הודות לאחד מקציניו, מיינצהרגן, אשר התקרב לתורכים, והפיל תיק עם טביעות דם ובתוכו תוכניות מזויפות להתקפת עזה. מיינצהרגן נודע כעופן וכאהוב ישראל.
לשם הועברו כוחות של פרשים אוסטרלים על מול באר-שבע, בלילות בלבד, כדי שלא יתגלו ע”י מטוסי סיור גרמנים.
ב31 באוקטובר 1917 הסתערו כוחות אנזא”ק בהצלחה אל מול כח תורכי של 3500 איש. קרב זה נחשב לקרב הפרשים האחרון המוצלח בהיסטוריה - אבל זה לא נכון... הם גם השתתפו בנצחון המוצלח בקרב מגידו בספטמבר..
* בקרבות עזה ובאר-שבע הבריטים הראו על נכונותם להלחם “עד אחרון הפרשים – האוסטרלים.”
באר-שבע היתה העיר המשמעותית הראשונה שנפלה לידי הבריטים ואכן כעבור שבוע נפלה עזה (7.11.1917), והבריטים החלו לזנב את התורכים במעלה הארץ. כעבור חמישה שבועות בלבד, ב9 לדצמבר 1917, נכנס אלנבי בשערי ירושלים. למרות מעמדו, בשל קדושת העיר, ירד מסוסו ונכנס ברגל.
לאחר מכן ייצב את השליטה בקו שבין העוג’א לירקון, אך כעבור שנה ימשך הכיבוש צפונה: בספטמבר 1918 כבש את עמק יזרעאל והגליל (“קרב מגידו”, ספטמבר 1918), ואח”כ כבש את דמשק וחלב (אוקטובר 1917), ובדיוק שנה מאז כיבוש באר-שבע, ב30 לאוקטובר 1918, נקבע הסכם סוף מלח”מ הא’ בין תורכיה לבעלות הברית. (הגרמנים יכנעו כעבור 12 יום, ב11.11 בשעה 11, 1918).
אלנבי והמפעל הציוני: למרות הצהרת בלפור (2.1.1917) בה הבריטים הצהירו כי הם “רואים בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה”, ולמרות שבתל-אביב שינו היהודים את שם הרחוב המרכזי מ”דרך הים” ל”רחוב אלנבי”, לכבוד הגנרל החדש, אלנבי לא תמך במפעל הציוני, למעט השתתפותו בטקס הנחת הפינה לאוניברסיטה העברית ב1925.
בימי המנדט נספרו 3000 תושבים בעיר, ועד 1936 היו בה גם כמה משפחות יהודיות. ב1943 הוקם בפאתי העיר מצפה “בית אשל”, אשר יחד עם העיר, נכבש ע”י המצרים.
באר שבע במלחמת העצמאות
יום לאחר הכרזת המדינה השתלטו המצרים על באר-שבע והפכו אותה למפקדה. העיר נכבשה במבצע יואב, עם שחר ה21 לאוקטובר 1948. כעבור כחודש בא לאונרד ברנשטיין עם התזמורת הפלהרמונית הישראלית, וערכו קונצרט מיוחד לכבוד החיילים (לא בטוח שהיה מתקבל בברכה היום בקרב לוחמים לאחר קרב..).
באר שבע כיום: באר שבע הוכרזה כעיר ב1950, ב1960 נפתח בה ביח סורוקה, וב1970 אוניברסיטת הנגב, שב1974 שינתה שמה ל”אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב“. בשנות ה90 הכפילה אוכלוסיתה עם העליה הרוסית. נכון ל2011, עם 210,000 תושבים, באר-שבע היא העיר השביעית בגודלה בישראל, אך השניה בגודל שטחה. (סביב באר-שבע 190,000 בדואים..)
“האנטילה”: במעלה רחוב העצמאות, מצד שמאל. מדגים יפה איך האנטילה ב”באר אברהם” עבדה.
“גן אלנבי”: שטח שהוקצה בתכנון העיר העותמאנית להיות “גן ציבורי”. ב1917 הוצבה במרכזו אנדרטה להנצחת ניצחון התורכים על האנגלים בעזה במרץ-אפריל, אך צחוק הגורל שכעבור כמה חודשים בלבד באר שבע עצמה נכבשה ע”י הבריטים. הבריטים החליטו להציב במקום פרוטומה של אלנבי, ואת הפסל עיצב הפסל היהודי אברהם מלניקוב שנודע בפסלו “האריה השואג” מתל חי. בפרעות 1938 הערבים חבלו בפסל, ובעקבות זאת האנגלים החליטו להסתפק במסד אבן ועליו יהיה חקוק שמו של אלנבי בלבד, וללא עברית (לא לעצבן הערבים..) . האנדרטה החדשה הוצבה ב1947, וגם היא שימשה את הבריטים זמן קצר בלבד..
מסקנה – לא כדאי לשנות או להחליף את המצבה במשהו “ישראלי” או “ציוני”. הנסיון מלמד שכל שינוי מצבה מביא כליה על המשנה!…
* פסל הפרוטומה הנוכחי הוא יוזמת עיריית באר-שבע, מהשנים האחרונות.
בית הסראיה: מאחרי “גן אלנבי”. בית הממשל התורכי בבאר-שבע. תוכנן בקפידה בקצה הרחוב המרכזי של העיר העותמאנית, עם תצפית עד “באר אברהם”, כמו גם לכיוון צפון. נבנה גם על גבעה. בפרעות 1938 המבנה נשרף, ובעקבות הארועים הבריטים הפכו אותו לחלק מ”מצודת טיגארט” גדולה. לאחר 1948 הפך למכלול של פיקוד דרום ומבנה משטרה.
בית המושל התורכי: מול “גן אלנבי”. שימש מעון המושל העותמאני, ואח”כ הבריטי. ב1950 הפך לבית העירייה, וב2004 הפך ל”מוזיאון אמנות הנגב”
בית עארף אל עארף: בית אבן אדמדה של משכיל ערבי שמונה ע”י הבריטים מושל באר-שבע בשנות ה30 כדי שלא יעסוק בלאומנות ערבית. נודע בספריו שכתב על משפטי הבדואים בימיו, ואח”כ על מלחמת העצמאות מנקודת המבט הערבית. אחרי 1948 היה לראש עיר ירושלים המזרחית, ומנהל מוזיאון רוקלפר.
המסגד התורכי: אחרי “בית המושל התורכי”, מימין לרחוב העצמאות. המבנה היחיד שאינו על ציר תכנון העיר התורכית, כדי שיפנה נכון לכיוון מכה. הושלם ב1906, ורבות מאבניו מקורן מחלוצה, כולל עמודים, ואבנים מעוטרות (!). המושל, שרצה לפאר עצמו בקרב הבדואים בסביבה, תכנן מבנה מרשים במיוחד, אך לא עמד בתקציב בנייתו, ולכן השית מס מיוחד על תושבי הנגב של 400 לירות, וגייס 400 נוספים מהממשלה (סה”כ עלה המבנה מעל 1000 לירות). תבניתו אופינית לימי התורכים, ונעשו בהשראת ה”הגיה סופיה”, קרי כיפה מוגבהת במרכז. האומנות הרחבות נתנו למבנה מראה יחסית מגושם, אך עדיין מרשים. בשנות החמישים המקום הפך למוזיאון ארכיאולוגי ואתנוגרפי.
בי”ס לילדי השיחים: לפני בית הקברות מכיוון העיר העתיקה מבנה גדול מהתקופה התורכית שנועד להיות בי”ס חקלאי לילדי השיחים. הוא תוכנן במידות ומראה דומה מאד למבנה הסראיה, אך בעיצוב קצת יותר מזרחי. כנראה מעולם לא שימש למטרתו המקורית, שכן ב1914 היה עדיין בבניה, ועם פרוץ המלחמ הפך לבית חולים. אלא שהתנאים בבית החולים היו גרועים ביותר, והוא נודע שהנכנס בשעריו לא היה יוצא חי.. בשנות המנדט הבריטי הוא שב להיות בית ספר לילדי הבדווים.
לפי חיים כראל ב1947 ועדת אונסקו ביקרה באזור. ערביי המקום עיינו אותם ויאכלסו אותם במרתף המבנה. יהודי בית אשל אירחו אותם הרבה יותר יפה, והראו להם יכולתם החקלאית במקום. יש כנראה אפילו תמונות של נציג הועדה הלא מאמין שהיבול הוא אכן מקומי – לנסות להשלים תמונות!!. יתכן ולאופי האירוח בשתי המקומות היתה השפעה על החלטתם לכלול את אזור באר-שבע בצד שיהיה בשליטת היהודים. להשלים..
כשכבש הצבא המצרי את באר-שבע השתמש במבנה זה. בתום מלחמת העצמאות במבנה זה נפגשו ידין ונציג הצבא המצרי לחתום על שביתת הנשק. ב1949 נחנך המבנה כ”בית החייל” והוא שימש ככזה עד שנות ה70.
* הפך ל”בית החייל” אחרי קום המדינה.
* כיום מתוכנן לשלב המבנה בקמפוס לימודי לקידום לימודי המדע בדרום, ושיכונה “מדערום”. כנראה שזו הפשרה אל מול מאבק מוסלמים להחזיר את המקום לידיהם כמוסד לימודי.
בית הקברות הבריטי:
בין “העיר העתיקה” ל”בית יציב” בי”ק בריטי לחללי הקרב במלח”מ הראשונה. קבורים בו 1240 חללי האימפריה הבריטית מעת כיבוש א”י, ובינהם 206 חיילי אנזא”ק. “רק” 139 מהנופלים הם מהמערכה הישירה על כיבוש באר-שבע, וכל השאר הובאו מתשעה בתי קברות זמניים שנוצרו במהלך הקרבות על דרום א”י (אך יש עד היום שניים נוספים בעזה ובדיר אל בלאח). בפאת הבית קברות מצבה פירמידלית אשר הציבו התורכים, לזכר 8 טייסים בריטים שנפלו (כנראה בשטחם). לאחר המלחמה התגלתה המצבה והועברה לבית הקברות, והבריטים גם הוסיפו הכיתוב המודה לתורכים על “נדיבות לב האויב”.
בית הקברות עצמו הוקם ב1921, וע”י קבלנות של פועלים יהודים. מידי שנה, ביום כיבוש באר-שבע (31 לאוקטובר) נערך טקס במקום ע”י האוסטרלים. הבריטים מקיימים הטקס בכל האתרים ב11.11, יום סיום מלח”מ הראשונה.
בית הקברות בבאר-שבע הוא אחד מכמה בא”י: הר הצופים, דיר אל בלאח, עזה, חיפה, נצרת, והמרכזי ברמלה.
- בית הקברות של באר-שבע היה הראשון שהוקם, ובידיים יהודיות. למרות שהבריטים שבחו את העבודה, בבתי הקברות האחרים הועסקו פחות ופחות יהודים, ונראה כי לא רק סיבות כלכליות היו מאחרי המהלך..
- מצבה שניה מימין, בשורה הראשונה: של הסרן היהודי בשם סימור ואן דר-ברג, שנפל בקרב מגן מול התקפה תורכית חמישה ימים לפני כיבוש באר-שבע. מפקדו, שגילה אומץ לב יוצא דופן בקרב, קיבל את עיטור “צלב ויקטוריה”. הוריו של ואן דר ברג בהמשך הוסיפו הכיתוב “so far from home, so close to home lans”.
- במרכז הקיר הימני מצבה שהתורכים הקימו לטייס אנגלי אותו קברו במהלך המלחמה. המצבה התגלתה לאחר המלחמה והועברה ע”י הבריטים לכאן, והם הוסיפו “מצבת זכרון זו, שהוקמה לאחד מהם בנדיבות לב אויביהם, נתגלתה ושוקמה בידי ידידיהם, ינואר 1918″.
תחנת הרכבת התורכית: הוקמה ב1915 ויועדה להיות תחנה בדרך תחנת הרכבת לתעלת סואץ. ניכרת השפעה גרמנית בתכנון, וגגו דו-שיפועי, למנוע עומס שלגים על הגג..
התחנה לא שימשה התורכים זמן רב, כי ב1917 העיר נכבשה ע”י הבריטים..
ב1918 הם חנכו קו מבאר-שבע לרפיח, ויצרו מסילה ורכבת יחודית בעולם, עם שלוש פסים, ורכבת שהכילה הן קרונות תורכים (רוחב 105 סמ) והן אנגלים (רוחב 143.5 סמ). עם זאת לא היה ביקוש לרכבת, והשימוש בה הפך ליום אחד בשבוע בלבד, וב1927 נסגר הקו לחלוטין. אחרי קום המדינה המבנה שימש כבית מלאכה אמנותי לנייר, ומקום בית ספר שדה, אך בהמשך ניטש. מאחריו נמצא “בית מנהל התחנה”, ומגדל המים ששימש לדוודים של הקטרים התורכים.
מצבת התורכים: בחזית תחנת הרכבת. הוקם ב2002 לזכר “298 החיילים התורכים המכובדים שנפלו בשירות התורכים בגזרת באר-שבע בשנים 1914-1948″.. הוא הוקם ב2002 ע”י תורכיה ועיריית באר-שבע..
מכללה אקדמית להנדסה סמי שמעון: איש עסקים יהודי-אנגלי מצליח (בשנות ה80 קנה 4% ממניות טבע..כיום שווה לבד כמילארד שח..) המבנה תוכנן ע”י האדריכל חיים דותן.
פארק החייל האוסטרלי:
ב2007 הצליח רמי חרובי, חבר קיבוץ בארי שהקים עמותה לשימור ארועים ומבנים הקשורים למלח”מ הא’, להביא לארץ 50 אוסטרלים, ובמלאת 90 ל”קרב באר-שבע”, הם שחזרו את המסע מעזה לבאר-שבע (כולל לינה בלילה לצד הסוסים), והסתערות מ”בית אשל” על הגשר התורכי, שהיה אחד היעדים בקרב המקורי.
בעקבות הארוע, באפריל 2008, נפתח בהצטלבות של “דרך מצדה” ורחוב “אב”א אחימאיר”, האתר “פארק החייל האוסטרלי”.
ANZAC – Australian and New ZealandArmy Corps.
בנייתו התאפשרה הודות לתרומתה של “קרן ריצ’רד פראט”. רי’צארד פראט היה יהודי ממוצא פולני שהגיע לכדי הרביעי בעושר באוסטרליה, בעיקר ממסחר בנייר וקרטון. הוא גם נודע באוסטרליה בהאשמות של תיאום מחירים עם חברה מתחרה, ונקנס על כך ב36 מליון דולר.., ובמימון של ביתו מחוץ לנישואים.
צומת הכפיר: בצומת של “דרך ג’ו אלון” ו”דרך יגאל אלון” מוצב מטוס כפיר, הרומז שזו הדרך לבסיס חצרים.
הכפיר הוא מטוס שפותח בישראל על בסיס האוירודינמיקה של המיראז 5 הצרפתי, ועם מנוע אמריקאי. הוצג לראשונה ב1975 ושירת עד 1995. נעשו 100 מטוסים כאלו, ורשומה לזכותו חצי הפלה אחת בלבד, ב1979 (גם F15 ירה טיל לאותה מטרה..). שימש גם להדמית מטוסי אויב, גם בצבא ארה”ב.
מוזיאון חיל האויר: חזון של תא”ל מיל יעקב טרנר שקרם עור וגידים ב1991. מכיל מאות כלי טייס הקשורים להיסטוריה של חיל האויר ומלחמות ישראל, וכן כלי נ”מ ותצוגה של יחידת 669. מציג את אחד משני מטוסי הלביא היחידים שאי פעם יוצרו. ביקורת הושמעה על כך שבשם היצחנות הוקרב הדיוק ההיסטורי, וכך למשל המיראז’ המסומן עם 13 הפלות אינו אכן המיראז’ שהפיל 13 מטוסי אויב.
מצפה בית אשל: ישוב אחד מ”שלושת המצפים” שהוקמו ב1943 (יחד עם גבולות ורביבים) ע”י תנועת המושבים, והכשיר הקרקע למבצע הקמת 11 נקודות הישוב בנגב ב1946. הופגז ונכבש ע”י המצרים במלחמת העצמאות, ופליטיו הקימו את מושב “היוגב”. בשנות ה60 החלה פועלת במקום עמותה חינוכית, ובראשה דן בראון שבימי בית אשל היה “מוכתר” הישוב.
אנדרטת הנגב: אנדרטת זכרון לחללי חטיבת הנגב שנוצרה ע”י דני קרוון בשנת 1968. מכילה 18 אלמנטים, בינהם כמגדל מים מחורר מהפגזות, קוי מים, תעלות קשר, יריעות של אהלים, “ציפור” ו”נחש מבותר” שכאילו מנסה לתפוס אותה, וחדר הנצחה עגול (“כיפת הזכרון”). על הקיר הארוך חקוקים רצף הארועים מהחלטת האום (29.11.1947), ועד הכרזת המדינה (14.5.1948).
האנדרטה נחשת ל”פתוחה ודינמית, מונומנטלית ביחס לאדם, אך מאפשרת מעורבות”. הסגנון מוגדר כ”מודרני, מינימליסטי, מופשט, וגיאומטרי”.
כיכר המבצעים: מציג תבליטי מפות המציגות תשעה מבצעים לכיבוש הנגב.
“כיפת הזכרון”: החורים בקיר באים להזכיר את ההבטחה לאברהם כי זרעו יהיה “ככוכבי השמים לרוב”. החריץ באמצע – מרמז לקשת שהופיעה בעת כריתת הברית עם אברהם. השמות על הקיר מלמדים שברית זו היתה לברית דמים.
קיר הסיירים: עולה לתצפית כסיירי הפלמ”ח.
* מדרום לאנדרטה מבנה קטן נוסף, המנציח את תרומת קבוצת 100 מתנדבים חיילים צרפתים, כולל מפקדם, לכן כונתה “הקומנדו הצרפתי”. הם השתתפו בקרבות על כיבוש והגנת באר-שבע, ובקרבות לכיבוש משלטי התמילה על ציר באר-שבע – ניצנה, ולכן הגבעה שם מכונה “מצפור הקומנדו הצרפתי”. במהלך המלחמה חצי מהכח נפגע.
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
החלה ב1969 כ”אוניברסיטת הנגב“, וב1974, בעקבות מות בן-גוריון שינתה שמה ל”אוניברסיטת בן-גוריון בנגב“. לאוניברסיטה גם שתי שלוחות בשדה בוקר (המכון לחקר מדברי; מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות) וקמפוס באילת. אבי ייסד בבית ספר לרפואה את הקתדרה להתמחות ברפואת משפחה באוניברסיטת בן-גוריון.
כיום נחשבת אוניברסיטת בן גוריון למתפתחת ביותר בישראל. בשנות ה90 מנתה כ5000 סטונדטים, וכיום יש בה 20,000. יש בה כל המחלקות, למעט משפטים. היא השקיעה בהעתקת תחנת הרכבת להיות צמודה לאוניברסיטה, דבר שהביא יותר סטודנטים, ומרצים למצא בה בית.
ביבליוגרפיה:
גלעד י’ ופביאן פ’ תשס”ח. 7,000 שנות התיישבות: השרידים הארכיאולוגים מן האלף השישי לפני הספירה ועד סוף האלף הראשון לספירה. בתוך גרדוס י’ ומאיר-גליצנשטיין א’ (עורכים): באר-שבע. מטרופולין בהתהוות. קובץ מאמרים. ירושלים. עמ’ __-__
פיגורס פ’ תשמ”ה. כתובות ביזנטיות מבאר שבע והנגב. באר שבע.
Abel M. 1903. Inscription greque de Bersabée. RB 12:425-430.
Aharoni Y. 1970-2. The Beersheba Excavations I-III.Tel-Aviv
Di Segni L. 2004. The Beershebatax edict reconsidered in the light of a newly discovered fragment. SCI 23:132-158.
Herzog Z. 2000. Water Supply in Iron Age Tel Beersheba. In Proceedings of the 1st International Congress on the Archaeology of the Ancient Near East. Rome.
Fabian P. 1995. ALate Roman Military Camp at Beer Sheba: A New Discovery. JRA supp. Series 14:235-240.
Figueras P. 1982. Beersheva in the Roman-Byzantine Period. Boeiín de la Asociación Espanola de Orientalistas (Madrid) 16:135-162